התוכן העיקרי

כפר סבא 2

שלמה אדלר
נולד בשנת 1930 בעיירת בּוֹלֶחוֹב, להוריו אברהם ושרה מבית פרייליך. אח צעיר למרים. ב 1941, התחלף הכיבוש מרוסי לגרמני. באביב 1942, נלקחו ההורים ושלמה נשאר עם אחותו מרים. באביב 1943, היא נרצחה. ב 1942, הובל לעבודות כפייה במחנה בבּוֹלֶחוֹב. ב 1943, לא ניכנס ל-"מחנה המלכודת" ב-בולחוב והצליח להימלט עם בן דודו לכפר בו הסתיר אותם פולני. במשך שנה חיו בין שני קירות הבית. ב 1944, שוחרר האזור בידי הצבא האדום. בדצמבר 1944, התגייס לצבא בלוּבּלִין בזהות פולנית וחזה במיידנק בזוועות שנעשו ביהודים. בינואר 1945, נכנס לוורשה עם יחידתו שהפכה להיות משטרה. ביוני 1946, נאסר בעיר פּוֹזְנַאן ע"י הריגול הנגדי הפולני שחשבוהו לנאצי. הצליח להימלט משם דרך ביאלסקו ולוֹדג' וברכבת של הצלב האדום הגיע לפריז. עם עלית הנוער עבר למרסיי ובחורף 1946, הפליג לארץ באניית "המעפיל האלמוני" שנתפסה ע"י בריטים וגורשה לקפריסין. ב 1947, נכנס לבסוף לארץ, למחנה עתלית. שלמה השתתף במלחמת השחרור בקרבות בעמק הירדן, גשר, משמר-הירדן, מסדה, שער הגולן והשתתף בפריצת הדרך לנגב ונפצע ליד ניר-עם. ב 1952, נשא לאישה את אסתר לבית שולץ. שלמה עבד כל השנים כאחראי ציוד מוטס באל על. מתנדב ב"משואה" בתל יצחק. הוא יו"ר ארגון יוצאי העיר בּוֹלֶחוֹב בישראל. ב 2000, הוענק ביוזמתו תואר חסידי אומות העולם לצאצאי מציליו ביד ושם ויצא לאור ספרו הראשון "אני שוב יהודי" ביד ושם. לאסתר ושלמה שני בנים: אברהם ודודו, 5 נכדים ו-3 נינים.
יפה - ג'ניקה אורבך - שטיינר
נולדה ב- 1935 בצ'רנוביץ, בוקובינה-רומניה. להוריה, הלן לבית פדר וברנהרט שטיינר, אחות לאדיו בן השש. שרדה יחד עם אחיה את חציית הדיינסטר על רפסודות. במהלך המלחמה הועברו לאוקראינה ושרדו בחורף האוקראיני את צעדת- המוות עד לטרנסניסטריה ל-לוצ'נץ' ול-מוגילב, שם נפטרה האם הלן ממחלת הטיפוס. מאוחר יותר הועברה עם אחיה לגטו מורפה, את האב היגלו לסיביר. במאי 1945 השתחררה בגטו מוגילב. יפה- ג'ני, הפליגה לארץ לבד בשנת 1947 באנייה "פאן יורק" יחד עם 15 אלף עולים וכל נוסעיה הוגלו ע"י הבריטים לקפריסין, ב 1948, נכנסה לארץ באנייה "אנדריאה" יחד עם 150 ילדים שסבלו מתת תזונה. במסגרת עליית הנוער, בהיותה כבר בת 12, נקלטה במשפחת אומנה בתל מונד. כעבור שנתיים עברה להכשרת נוער בכפר יהושע. בהיותה כבר בת 16, עברה לפנימיית "הכפר הירוק". ב 1955, הצטרפה לגרעין "רגב" ועלתה להיאחזות נחל בלכיש. יפה שירתה בנח"ל והייתה לה הזכות לעבוד בדיר של בן-גוריון בשדה-בוקר. למדה הוראה ולימדה בכפר חיטים, בקדימה ובראשון לציון. ב- 1957 נישאה לאברהם זהבי. ב- 1958 הוא נרצח בידי ארגון "הפדאיון". ב 1963, נישאה לבנימין אורבך אבי בנותיה. כל שנותיה עבדה כמורה וניהלה חנות. ליפה ולבנימין שתי בנות: לאה וציפי ושישה נכדים.
מרים בן יעקב - דמסקי
נולדה בשנת 1931, בעיר קריניצה שבפולין. להוריה מנדל ושיפרה לבית שוורץ, אחות גדולה ליהושע. ב 1939, עם פרוץ המלחמה, נמלטה המשפחה לאופטוב-קילצקי בצפון פולין, אך כיוון שהגרמנים הגיעו גם לשם, ברחו ללבוב. משם נשלחו ברכבות לסיביר. הועברו לסיביגלובסק ושוכנו שם. אז נולד האח יהושוע. עם תחילת הקרבות בין רוסיה וגרמניה, גויס האב לצבא האדום. לאחר זמן לא רב, נשלחה המשפחה לאלפייבסק באורל. משם עברו לקולחוז "קריבו-רוק" באוקראינה. אחר כך הוחזרו כפליטים לולדנבורג בשלזיה. שם פגשה את אביה מנדל. במאי 1945, ביום השחרור, היו באלאפייבסק, אז נודע למשפחה שהאב נפטר. בעזרת שליחים מהארץ וחברי תנועת "גורדונייה", הפליגה מרים לארץ לבד ב- 1951, באנייה "פרוטיאה". גרה בנהריה, שרתה בצבא, בנח"ל. מרים נישאה בשנת 1955 והייתה כל השנים עקרת בית.
למרים שלושה ילדים: חן, מנחם ושרית, 12 נכדים ו- 4 נינים.
דוד גרשטיין
נולד במאי 1941, בעיר גומל ברוסיה, להוריו גיטה רובין ויוסף אח לאוה וצבי, מאביו החורג דנק- אליעזר. בזמן המלחמה שהו בגומל, צ'לבינסק בסיביר ובקולוחוז- קאלינן. האב יוסף גויס לצבא הסובייטי ונהרג במלחמה. האם ודוד הצעיר עברו את כל המלחמה בבריחה מתמדת בעגלות וברכבות ונדדו ביערות. במרבית הזמן טיפלה בו הדודה טובה, אחות האם. במאי 1945, בסוף המלחמה, דוד היה בן 4, אז חזרה המשפחה מסיביר לג'רז'וניוב בפולין. בשנת 1957, עלה דוד לארץ, דרך שוויץ ואוסטריה עם הדודה. האם האב ואחיו עלו ב-1969. ב- 1957, עבר דוד לכפר סבא. גויס לצה"ל ושירת בחטיבת- גולני ובתותחנים. בדצמבר 1964נישא לסוניה לבית ברקן. כל השנים עבד כמסגר מכני במפעל "פאגלין"בפ"ת.
לסוניה ודוד שלוש בנות: חנה, רונית ועירית ו- 5 נכדים.
אפרים זבלטובר
אפרים נולד ב- 1937 בפלטיצ'ן שברומניה. בנם של קרנצה בלנרו וקיבא בסלר ואחיו הגדול חיים. בתחילת המלחמה, גרה המשפחה בצ'רנוביץ, הוריו אפרים ואחיו. אביו התגייס לצבא האדום. אפרים, אמו ואחיו נשארו בצ'רנוביץ. עם הכיבוש ב- 1940, הועברו ל"מחנה מוגילוב", אמו עבדה בשדות. אחרי כשנה אחיו נפטר ממחלה במחנה. אפרים ואמו שוחררו בשנת 1945 במחנה מוגילוב וחזרו לצ'רנוביץ, ואחרי כחצי שנה נפגשו עם האב בגבול והמשיכו לפלטיצ'ן. בינואר 1949, אפרים ומשפחתו הפליגו לארץ באנייה "גלילה". אחרי העלייה, המשפחה שוכנה בנתניה ולאחר חודש עברו לכפר סבא. ב 1956, גויס אפרים לצבא, שירת בחיל האוויר ובאותה השנה, נלחם במבצע "קדש". אחרי שחרורו מהצבא, עבד כאפסנאי-טכני של מטוסים. תחביביו של אפרים הם הריקוד והשירה. לאפרים שתי בנות: חיה ועירית ו-2 נכדים.
רלי- רבקה כץ-שנרק
נולדה ביוני 1936, בבוקרשט, רומניה. להוריה שרה לבית לרר, בנדיקט–ברוך, אחות לבורשי-בנימין, הגדול ממנה ב 9 שנים. ב 1937, עברה המשפחה מבוקרשט לגורה-הומורה. ב 10 באוקטובר 1941, הועברו לאטקי ברכבת-משא ומשם למוגילב. לאחר זמן קצר, עברו לשרגורוד. שם שהו עד לסוף המלחמה ב 1944. בסוף המלחמה, עברו לגור בסוצ'אווה ברומניה וב 1945, חזרו לגורה הומורה. רלי למדה טכנאות בנין, ועסקה בזה. הייתה מורה לפדגוגיה, פסיכולוגיה וספרות ברומניה, אחרי שביקשו לעלות לארץ פיטרו אותה ואת בעלה מעבודתם. אחרי 16 שנה היו מסורבי-עלייה, באוגוסט 1974, הגיעו לארץ רלי עם האב ברוך-בנדיקט עם הבן מרצ'ל ,עם הבעל הרי-צבי ועם משפחתו של האח בנימין, אשתו רבקה-ריטה ובתם אני. בארץ גרו במשך 4 חודשים באולפן בדימונה ואחר כך בכפר סבא. גם בארץ עסקה רלי בטכנאות בנין.
לרלי והרי-צבי בן, מרצ'ל כץ, מהנדס מחשבים, החי כיום בארה"ב ושני נכדים.
לאון מלול
נולד בטנג'יר, מרוקו, בשנת 1934, להוריו יעקב וסימי מלול לבית בונן. במשפחה היו אחד עשר בנים: משה, שלמה, אמיר, ניסים, אשר, איציק, אברהם, אלי, יוסי וסמי. לאון עזר לאביו ועזר לפרנסת המשפחה. במשך המלחמה ועד סופה היה בטנג'יר, שהייתה ניטראלית ונחשבה לעיר בינלאומית. ב 1955, כל המשפחה עלתה לארץ באנייה "ירושלים" ועברה לגור בקריית שמונה. ליאון שירת בצבא בחטיבת גולני, בשנת 1955, נישא למרצדס לבית בן אדיבה. בשנת 1970, עברו לגור בכפר סבא. ליאון היה שרטט וכל השנים עסק כמתכנן מפעלים.
למרצדס ולאון 4 ילדים: יעקב, מימי, אלינה ונומי ו-9 נכדים.
דב פלד
נולד בשנת 1927, בעיירה אושמיאנה אשר בפולין, להורים זלמן וחיינה פוטשניק. כשפרצה המלחמה היה בן פחות מ-12 ולאחר שפולין חולקה וכשנתיים תחת שלטון הרוסי, ב 1941 עם פלישת גרמניה, נרצחו האב והאח מרדכי יחד עם הגברים בעיירה. האם, עם דבושתי אחיותיו, הועברו לגטו אושמיאנה. משם הועברו למחנות הכפייה: מיליגן ואליאה, משם נלקחו אחותו הקטנה ותינוקה של אחותו הגדולה. באמצע 1944, במחנה ריכוז "קייזער וואלד", בריגה-לטביה, נלקחה אמו. דב המשיך בטרנספורט של 1000 גברים, דרך שטוטהוף-בוכנוולד ומשם לריימסדורף. באפריל 1945, הובלו תחילה ברכבת ואחר כך בצעדת-מוות עד גטו טרזינשטאט, שם שוחרר ב 8 במאי 1945 על ידי הצבא האדום. לאחר שהבריא מטיפוס, חזר לגליניץ- פולין, הצטרף לתנועת הנוער "דרור-הבונים", איתם עבר דרך צ'כיה ואוסטריה למחנות עקורים בגרמניה, השלים קורס מדרכי הגנה והדריך נוער, בתוכם גם פליטי הספינה "אכסודוס". אחרי כ"ט בנובמבר עסק בגיוס והכשרת לוחמים, איתם עלה לארץ ב- 1948 באנייה "קדמה". גויס ל"גולני", השתתף בקרבות החטיבה, כולל שחרור אילת. בסוף 1949, עבר לכפר-סבא, והתחתן עם שושנה. דב עוסק בפעילות התנדבותית וזכה בתעודות הוקרה, מבני- ברית, פרס מטעם ה"ליונאס", "פרס גלר" על התנדבות בכפר-סבא. על פעילותו למען גיוס והכשרת לוחמים במחנות עקורים בגרמניה, הוענק לו על ידי משרד הביטחון, עיטור "עלה" ו"אות ההגנה".
לדב ושושנה 2 בנות: נינה ואירית, 5 נכדים, ו-5 נינים.
פנינה קלטמן פרלמוטר-אלפרין
נולדה בעיירה קרפצ'ייו ליד צרנוביץ בבוקובינה, רומניה, בשנת 1937, להוריה ישראל וסבינה לבית הלד. האחות הקטנה לאחיה: יונה הבכור, הניה ויהודית. בקיץ 1941, נכנסו הגרמנים עם נסיגת הצבא הרוסי ומיד נרצח האב יחד עם כל הגברים באזור. האם והילדים הובלו לטרנסניסטריה. עד 1943, שהו במחנה אובודובקה בו מתו רבים מבני המשפחה. בקיץ 1944, נכנס הצבא הסובייטי ואז חזרו לצ'רנוביץ. האח יונה גויס לצבא ונהרג בקרב בפרברי ברלין ב 28 במרץ 1945. כשהסובייטים עמדו לגייס גם את האם, ברחה המשפחה לרומניה. באוגוסט 1946, עלו האם והבנות במסגרת עליית הנוער באניית המעפילים "הגנה" שנתפסה בידי הבריטים והם הועברו למחנה המעצר בעתלית. משם שוחררו רק ב 1947 ועברו לחולון, שם החלה פנינה את לימודיה. ב 1955 נישאה לשמואל קלטמן ז"ל אבי בנותיה. פנינה עבדה כל חייה בהנהלת חשבונות במשרד וכמזכירה במשרד עו"ד וגרה בכפר סבא כ- 20 שנה.
לפנינה 2 בנות: אירית ויפי, ו- 6 נכדים.
דבורה שרייבר - ריימן
דבורה נולדה ב 1937, בעיר זמושץ בפולין. להוריה, ברכה לבית זץ ולייזר ריימן. אחות צעירה לצבי ונינה. בספטמבר 1939, עם תחילת המלחמה וההפצצות הקשות, ברחה המשפחה לבריה"מ, הסבתא, שלא הסכימה לברוח, נרצחה. הם הגיעו לטטרסטאן-קאזאן, אחר כך לחצ'קלה–דגיסטאן ולקולחוז צ'וברובקה באוזבקיסטאן. ב 1942, גויס האב לצבא האדום, נילחם בקרבות ליד נהר-ההודר ועל גבורתו זכה במדליית העוז. בהמשך הקרבות נהרג ונקבר בפוזנאן. ב 1945, עם סיום המלחמה, דבורה שהתה ברוסיה, בצ'ימקנט-אוזבקיסטאן, ואחר כך הועברה למחנה עקורים בגרמניה במינחנברג-קאסל. באוקטובר 1948, הפליגה דבורה לארץ ממרסיי בצרפת באנייה "פאן-יורק". גרה במחנה אוהלים בכרכור ומשם עברה ליפו. ב 1957, נישאה למשה. עבדה בהנחיית קבוצות הורים לגיל הרך בטיפת חלב.
לדבורה בת ושני בנים: עתליה, אלי ושי ו- 3 נכדים.
מרים פרגר–הלברייך
נולדה ב 1942, בסקוינה ליד קרקוב בפולין, לאביה ירחמיאל ריינר והאם מלה רובינשטיין. אמה נישאה בשנית לסמי הלברייך, שהיה האב המאמץ. אחות לאווה הלברייך. בזמן המלחמה עברו ההורים בכפרים סביב קרקוב, בזהות שאולה כארים עם תעודות מזוייפות. האב ירחמיאל, נתפס בנסיעה ברכבת, הורד ממנה ונרצח. בסוף המלחמה הם שהו בעיירה קראקוב. ביולי 1950, הפליגה לארץ, עם האם והאב המאמץ ואחותה אווה. נקלטו בקיבוץ המעפיל
וב 1952, עברו לנס-ציונה. ב 1959, עברה המשפחה לניו-יורק עד שנת 1967. מרים נישאה בשנת 1963 לאדי פרגר. עבדה כל השנים כספרנית ומידענית אקדמית.
למרים ולאדי (ז"ל) בן ובת: עמיאל ושירה ו- 5 נכדים.

קבוצת הצעירים
לפנים מימין - נועם חג'ג', אור ציונים, יובל וילנר, תמר לורמן, שירה אידלמן.
מאחור מימין - מעין לב, מור שקד, רוני ליבוביץ, שחף רובין, רותם לביא, דניאלה קרייצ'ב.

 

כתבה על פרוייקט כפר סבא באתר "צומת השרון"