כמה מילים על תיאטרון עדות
אני זוכרת שהגעתי בפעם הראשונה למפגש, וחשבתי לעצמי "מה לעזאזל אני עושה כאן" לא הכרתי אף אחד מהמבוגרים וכמעט שלא מהילדים והרגשתי אבודה. אבל אז עבר עוד ועוד מפגש, בהתחלה למדתי את השמות שלכם ואז למדתי להכיר אתכם. פתאום ימי שלישי הפכו להיות יותר מעוד יום רגיל בשבוע אלא ליום מיוחד כי כל פעם שהגעתי הרגשתי שאני נכנסת למשפחה אוהבת ומחבקת.
בזכות הפרויקט הזה למדתי להקשיב ולהעריך את מה שיש לי כלא מובן מאליו, בזכותו למדתי יותר טוב על נושא השואה מאשר כל שיעורי ההיסטוריה שהייתי (ושגם אהיה) בו אי פעם, אני לעולם לא אשכח את ההרגשה שהרגשתי אחרי ששמעתי את הסיפורים של כל הניצולים ואת הרגשת הצמרמורות כשראיתי את כל הסיפורים קמים לתחייה מחדש על הבמה.
וזה הקסם של הפרויקט הזה שאין בשום מקום אחר כי הוא מאפשר לך להקשיב כמו שמעולם לא הקשבת, להרגיש כל תחושה מחדש, להכיר אנשים באופן שונה לגמרי – בחיים אפילו לא הייתי חולמת להגיע לרמה של החיבור עם אנשים כאן כמו שזה קרה, ולזה אין תחליף.
וכמובן כל הדבר המופלא הזה לא היה קורה בלעדיכם עזרא ואירית, זה כל כך לא מובן מאליו שאתם עושים את זה כ"כ הרבה זמן ברציפות עם כזאת כמות מטורפת של מסירות ותשוקה להעביר את הסיפורים הלאה, בלעדיכם הפרויקט הזה אף פעם לא היה מגיע לרמות שלו היום, אני מודה שיצא לי להיות חלק בפרויקט המדהים הזה ואני לחלוטין לא שכח אותו.
אוהבת תמר לורמן – כפר סבא – פרויקט
