נדב בירנבוים

 דברי סיכום תאטרון עדות תל אביב III
נדב בירנבוים - פרויקט עדות תל אביב השלישי 2010-2011
במהלך עשרת החודשים ששהיתי בפרויקט הבנתי כל שבוע כמה הפרויקט הזה חשוב. כל שבוע לבוא ולשמוע רסיסי סיפורים שמרכיבים סיפור, שבסופו של דבר מובילים לבניה של ההצגה בסוף הפרויקט. התחברתי כל כך לפרויקט שמצאתי את עצמי מגיע מידי שבוע חצי שעה לפני התחלת המפגש, כי לדבר עם המבוגרים המדהימים שבקבוצה. לא רק בעניין השואה, בכל עניין שיכולנו לדון בו: צילום, כלכלה, אקטואליה, שירה וכל העולה על רחינו.
את שיחותי נהגתי לנהל בעיקר עם זאב, בן הדור השני לשואה. במהלך הפרויקט, בין שבוע לשבוע, נהניתי לדבר אתו, ומצאתי בו אדם איתן וחזק נפשית. כשגמרתי להשלים את הפאזל שבסיפורו, הצטמררתי ולא האמנתי שאנו שאנחנו עדיין מדברים עלו. האדם החזק והאיתן שלמדתי להכיר, חשף בפנינו סיפור מצמרר. רק לאחר השבוע שעבר עד למפגש שלאחריו, הצלחתי לעכל את סיפורו הכואב.
במהלך החזרות חיזקתי את קשרי דווקא עם הצעירים שהשתתפו בפרויקט. לפגוש אותם כל יום ביומו, ולעבוד איתם על אותם סיפורים מצמררים מהעבר ולצד כך להישאר בשגרה הייתה חוויה שאני בספק אם יש כמותה.
לעלות לבמה ולהציג את הספור של מי שלמדת להכיר במשך שנה ארוכה, לדעת שאתה זה שהולך להחזיר אותו לרגעים ההם, לימים ששינו את חייהם, הרסו את השגרה. ההצגה עצמה הייתה מרגשת וסגרה תהליך ארוך. לאחר מפגש הסיכום, דיברתי עם סמי, אחד המבוגרים שהשתתף בפרויקט, והוא אמר לי "העולם הרבה יותר קל לצעירים, אבל בשבילינו, כל יום נהיה רק יותר קשה". אני מקווה בכל ליבי שהצלחתי להקל ואפילו במקצת על המבוגרים המדהימים שאיתם עברתי את התהליך.
תאטרון עדות - לספר כדי לחיות