שלושה מעגלי השפעה
דברי סיכום אישיים להשתתפות בחוויית "תיאטרון עדות" (דורות ראשון, שני, שלישי), ת"א 2011
ע"י זאב הולנדר - דור שני
שלושה מעגלי השפעה טלטלו אותי בחוויית תיאטרון עדות. לפני שאציין מה הם היו אני חייב להסביר לכם כי אף אחד מהם לא היה יכול להשפיע עלי לולא הרקע המתאים שנוצר ע"י עבודתם של עירית ועזרא דגן. בכול ההזדמנויות שנקרו לי, הזוג דגן שפע חוכמה, ניסיון, מקצועיות, יכולת מנהיגות ארגון וניהול, עדינות וסבלנות מופלגים, רגישות עמוקה יחד עם מחויבות ומסירות מלאים. ארבע - חמש פעמים בשבוע כול אחת עם קבוצה שונה ואני הרגשתי כאילו רק הפרויקט שלנו קיים אצלם. עפ"י משנתה של דר' אריקה לנדאו מצוינות נובעת משילוב נכון של משאבי הגיון, נפש ויכולת חברתית. עירית ועזרא, עפ"י זאת, אתם מצוינים בעבודה בעלת חשיבות חינוכית וערכית ברמה הלאומית. מה המשמעות של הענקת "פרס ישראל" אם לא ציון וכיבוד על כך?
אך ורק בגלל הרקע והמצע שיצר הזוג המיוחד הזה התאפשרה הטלטלה המשולשת שעברה עלי.
המעגל האחד - מעגל המבוגרים בקבוצה. נראה לי שכולכם תסכימו איתי, שבמפגשים היינו לאנשים שונים לזמן מה. סבלניים יותר, אמפאטיים וקשובים יותר לאחר לסיפורו וחוויותיו, פתוחים יותר בעצמנו כאילו הפכנו טובים יותר. כך הרגשתי וזה מה שאיפשר לי להיפתח ובכך לעבור עיבוד חשוב של הבעיות שהמשא האישי הכבד שלי גורם.
המעגל השני - הקהל בהצגות. היה לי חשש כבד, שהקהל האנונימי, הזר, יישאר מנוכר, גרוע מכך, יתכן שחלק ממנו יאשים אותי בהתייחסות לאימי, שאינה הולמת את המקובל במסגרת התקינות הפוליטית. מילדותי וכתוצאה ממנה אני מרגיש חשד כלפי מבוגרים, איום מהחברה המבוגרת שסביבי. האמפטיה אלי של אנשים זרים לי לחלוטין, הדמעות הכנות שלהם, ההתוודות של כמה מהם על מצבים דומים במשהו ואחרים שהביעו הזדהות היו מטלטלות, משחררות, מכניסות אותי ואותם (כפי ששנים אמרו לי) לחברה האנושית הלגיטימית.
המעגל השלישי - הנוער. ההשפעה שלכם עלי, נערים ונערות הייתה גדולה מאד. כלפיכם הרגשתי לפתע משהוא שהשפיע עלי עמוקות: חוסר צורך בהתגוננות, חוסר חשד, מעין בעלי ברית. אותה ילדות שסיימתי בטרם עת על ידי עצמי, שנעלתי מפני פגיעת מבוגרים (בעקר הורים) נשארה נעולה אי שם בפנים ובלתי מוגשמת. בחברתכם חזרתי להיות נער, רציתי להיטמע ביניכם כאחד מכם ולחיות ילדות משוחררת. אבל מה שהדהים אותי הוא שאתם קיבלתם אותי. עשיתם זאת בלי פוזות, בלי התנשאות, בלי צביעות, בכנות, בחן, והכי חשוב בנצנוץ אהבה בעיניים. לא אגזים אם אומר: אתם הענקתם לי רגעי אושר. לא ארחיב בעניין זה אך היה מי מביניכם שנתן לי המון ממעין זה ואותו מישהו יודע זאת.
איזו חוויה הייתה זאת בשבילי! האם אצא ממנה מעט מאושר יותר? יש לי תקווה כזאת.
לכולכם תודה מקרב ליבי, ולזוג דגן - אפשרתם זאת במצוינות שבכם.
תודה וכול הכבוד למירטה שיזמת, דחפת ללא ליאות ואפשרת. את ראויה להערכה על פועלך.
