בפעילות הראשונה הגענו לבית להיות והתמלאנו חששות.
היינו המון ילדים ומס' שורדי שואה ודור 2 ,בחדר אחד קטן.
לא ממש ידענו מה הולך להיות ואיך אנחנו אמורים להתחבר איתם ולגשת אליהם , כמו שעזרא ועירית ביקשו מאתנו.
אך לאט לאט , בצעדים קטנים , ואחרי המון מפגשים, שניסו לחבר, הצלחנו!
פתאום הגענו לחדר הזה סקרנים ורוצים לשמוע עוד.
פתאום היה אפשר לראות הרמוניה, את החיבור שנוצר בין כולם .את החיבוקים השמחים בהתחלה ולעומת זאת החיבוקים הפחות שמחים בסוף , כי נגמר.
עברתי חוויה מדהימה, שונה, למדתי על ההיסטוריה מקרוב.
מאנשים שחוו אותה על בשרם.
סיפרתם לנו על מה שעברתם ותמיד הייתי שקועה בעיניים שלכם , שסיפרו הכל, ותמיד בכיתי , המון, למרות שבדרך כלל ניסיתי להסתיר, אבל תמיד נסיתם להראות לנו אופטימיות , שהנה אתם כאן , בארץ המובטחת , הקמתם משפחה והתחלתם חיים חדשים עד כמה שאפשר.
לאחר שנה – התחלנו חזרות להצגה שכולנו חיכינו לה.
את כל הפסח העברנו בחזרות כדי שההצגה תצא מושלמת. ואכן היא יצאה כך.
העלינו הצגה מדהימה ומרגשת, ואפילו עזרא ועירית הצליחו לעשות מאתנו מיני- שחקנים .
רובנו התאהבנו בבמה ובתיאטרון .
תודה לכולכם על החוויה המדהימה הזאת שתיזכר עוד הרבה שנם אצל כולנו .
ותודה רבה לעזרא ועירית על ההשקעה , המאמצים והעבודה הקשה שהשקעתם בנו.[
אוהבת וכבר מתגעגעת – שיראל – חולון 2
