10.6.2011
עירית ועזרא היקרים!
בהתחלה בסירוב מוחלט, אך לבסוף נכנעתי לרצון של נכדי אור והגעתי לפרויקט.
האמת היא בהתחילה הייתי ספקנית. לא ידעתי מה בדיוק רוצים מאיתנו. איך מהפגישות האלו יווצר הפרויקט שלשמו באנו. ואני חייבת להודות שלאט לאט הרגשתי שיש פה קבוצה שעומדת להתגבש, וזה בזכות העבודה המקצועית של עירית ועזרא.
תקראו לזה פסיכודרמה, דרמה תרפיה, דרמה יוצרת, לא חשוב.
העיקר שנפתחנו, התקרבנו הצעירים אל המבוגרים ומבוגרים למבוגרים.
ואומנם בשלב העדויות הקול נשנק, העיניים דמעו, אבל זה עבד. וגם אם קשה לתאר לנוער המדושן של היום מה שקרה שם (ושלא ידעו לעולם!) זה יצא מבטן הניצול ללב הנער.
ובאשר לתגובות הקהל, אם חברים ניגשו ואמרו כמה התרגשו, שאסור להפסיד וחייבים לראות, ושלחו את חבריהם ביום המחרת, והצעירים נתנו כל מה שיכלו- אנחנו באנו על שכרינו.
אני יוצאת בהרגשה שעשיתי משהו משמעותי, אבל חזרתי עוד פעם לשם, לימים האפלים האלה, של פחד, אובדן, ביזוי, רעב, כינים.
זה טלטל אותי אבל זה בטח יעבור.
עירית ועזרא, הייתם מקצועיים באמת. גם ההצגה היתה מושקעת ומקצועיית לכל פרטייה.
תודות וברכות לכם בהמשך דרככם.
בברכה,
רחל שחר
