מה קרה לי בעקבות תיאטרון עדות?
ראשית, זה אילץ אותי להתמודד עם ההשלכות של היותי בת לניצולי שואה, דור שני ולעשות רטרוספקציה כדי לבחון מחדש את מערכת היחסים שלי עם הורי. הרי אין ספק שרישומי המלחמה עליהם השפיעו עלי והשאירו בי ''שריטות'' עמוקות.
זה היה חשוב לי מאוד כי זה אפשר לי ''להציף'' זכרונות ולעבד אותם שוב, ואף חדד אצלי תובנות.
זאת הייתה עבורי הזדמנות לערוך דין וחשבון עם חלקים מעברי שהוסטו הצידה ונדחקו. יתר על כן אף להעלותם על הכתב. על כל אלה תודה מקרב לב.
מבחינת העבודה עם הניצולים, עם חברותי לדור השני ועם תלמידי החטיבה - ''הדור השלישי'' (שלא הייתה להם נגיעה אישית לנושא השואה) זאת הייתה חוויה מיוחדת במינה. זאת הייתה הזדמנות להכיר מקרוב אנשים אחרים שחוו את הזוועות על בשרם, להקשיב לסיפוריהם האישיים והאינטימיים, להתרגש איתם, לכאוב את כאבם ולשמוח בשמחתם ובעזרתם להחיות את הסיפורים של הורינו. בנוסף לכך זאת הייתה הזדמנות להכיר את בנות הדור השני ולהבין שיש לנו כל כך הרבה מן המשותף ושהתנהגותנו לא הייתה חריגה או מוזרה. קבלנו לגיטימציה ל''מוזרויות'' שלנו וחיזקנו אחת את רעותה.
עם כל החשיבות של הדברים שציינתי לעיל, גולת הכותרת של הפרויקט החשוב הזה היא '' הדור השלישי'', הם זכו להזדמנות נדירה לפגוש בשורדי השואה ולהקשיב ממקור ראשון ואותנטי לקורות הניצולים. הם נשאבו לתוך עולם זר ומרוחק מהם ועברו מטמורפוזה ביחסם לשואה ולשורדים. ניכר שחל בהם שינוי, הם התבגרו תוך כדי ה''מסע'' הזה.
נראה שהבינו את כובד תפקידם בעתיד, ''לזכור ולהזכיר''. להוות גשר ודורות הבאים. היה מרגש מאוד לראות כיצד נוצרו קשרים אישיים בינם לבין השורדים ואיך התפתחה אצל הצעירים תחושת אחריות כלפיהם.
לסיכום, נוצר מארג מופלא בין שלושת הדורות.
כולנו יצאנו נשכרים מהחוויה יוצאת הדופן הזו.
מייחלים שלא יגמר לעולם.
מתי- דור שני- תיאטרון עדות חולון
