מישל

אז איך זה התחיל אצלי ?

הודיעו לנו שצריך לרדת לאודיטוריום, יש איזו הרצאה.

אמרתי "אוף , נו אין לי כוח לזה" ירדנו, התיישבנו ואופירה מנהלת בית להיות התחילה לספר.איך ששמעתי את המילה שואה- אוזני נפתחו. איך ששמעתי ניצולים- עיני נפתחו. איך ששמעתי – ילדים עם ניצולי שואה, לא עניין אותי יותר כלום ,רק זה שאני הולכת להיכנס לפרויקט ,לא משנה מה.

היינו בהתחלה המון ילדים ,היו גם הרבה ילדים שבאו כי שמעו שמפסידים שעורים בבית הספר, אחר כך הם פשוט פרשו או שהוציאו אותם. ועדיין היינו הרבה.

אז המורה הודיעה שאנחנו צריכים להוציא שתי בנות מהפרויקט .אמרתי שאין מצב שאני וצאת מהפרויקט ,גם אם ההגרלה תבחר בי.

ההגרלה עברה ונשארתי בפרויקט , שמחתי מאוד.

הגענו לבית להיות, הכרנו את עזרא ועירית המדהימים. הכרנו נצולי שואה ודור שני לניצולי שואה ,שזה מרגשמאוד.

במיוחד שבאתי ממשפחה אשכנזית שעברה את אותן הזוועות במלחמת העולם השנייה.

השואה .היה לי גם סיבה להזדהות קטנה ולהבנה קצת יותר גדולה.

בתחילת הפרויקט היה לי קצת בלגן בראש. באו ניצולים ,הלכו, באו ילדים והלכו, ואז נשארנו קבוצה מצומצמת יותר ונהיה לי קצת סדר בראש.

עזרא ועירית העבירו לנו פעילויות מגבשות ומעניינות.

מאטד אהבתי פעילויות יצירה ופעילות שהיה צריך להביא תמונות.

תמונות בשבילי זה דבר עוצמתי מאוד.

עברו ימים טובים בפרויקט.התחברתי לאישה מדהימה- מינה , מדלן.כמו סבתא שלי, שלשמחתי קיבלתי לשחק את עברה הקשה בתור ילדה.

גם לא רציתי לשחק מישהי אחרת.

יותר  טוב מזה לא יכולתי לבקש.

תודה ענקית לכל יוזמי הפרויקט, לניצולים, לדור שני, לעירית טעזרא, במיוחד על הסבלנות, וההבנה.

החזרות היו אמנם קצת מתישות ומעייפות, אבל לא הצטערתי על שום רגע.

הצגנו 4 הצגות.ריגשנו והצלחנו להעביר את המסר לפי דברי הקהל.

הפרויקט גיבש אותנו ,נתן לנו השראה, כלים לחיים.

העלה לנו את הביטחון, ועוד הרבה דברים טובים.

הפרויקט הוא פרס שקיבלתי ואני אתגעגע לכולם .נהניתי ולא הייתי רוצה להפסיק.

לסיכום-למדתי לקחת אתגרים בחיים. לכו תדעו- אולי זה יהיה הדבר הכי טוב שקרה לכם ושעשיתם בחיים.

מישל – חולון 2