אתי

עירית ועזרא חברים יקרים שלי!

עזרא, חבר ילדות מזה 60 שנה (כמעט) בוגר בית- ספר הרצל ואני בוגרת בית- ספר רמז ביהוד. שנינו יוצאי קן השומר הצעיר ביהוד. ועירית שהיא כמובן התוספת הנפלאה לחברות זו. ואי אפשר שלא להזכיר את אמא של עירית ג'וקה ז"ל האחת והיחידה שכה אהבתי.

פרויקט תיאטרון עדות שאליו התוודעתי לפני שנים רבות. פעם ראשונה שצפיתי בו היה בגן שמואל לא הרפה ממני עד הגיעו הלום. ובעצם הוגשם חלום.

ביושבי בין השורדים היקרים במהלך המפגשים ראיתי לנגד עיניי את הוריי. הסיפורים כה דומים, כה קשים וכואבים. ובשלב מסוים אפילו נסגר מעגל חיי כשצפיתי בילדים בני ה- 14 שהיו שותפים פעילים ביותר שכה התחברו לסיפורים הקשים. נדהמתי מהיכולת שלהם להכיל את כל המסופר וכשאני מספרת את סיפור הפעולה בקן השומר הצעיר אני הייתי בגילם. ואתה עזרא גם היית נוכח בפעולה זו. 

אני שבאתי מבית שלא מדברים שואה אך מרגישים שואה באופן אישי עברתי טלטלה רצינית. לנבור בנבכי העבר ולהיזכר בילדות הלא פשוטה והמעיקה שחוויתי. וזה עוד קוצו של יוד... ילדות של חנק, של כמעט מאסר בית, של מסירת דין וחשבון על כל צעד ושעל שלי. בלכתי לגן ובשלב מאוחר יותר לבית הספר אני יוצאת בליווי אבי הלוך וחזור.

הדאגה, האכפתיות והחרדות שמה יקרה לי משהו לאחר שאיבד את משפחתו, אשתו ובנו בגטו ביאליסטוק כשירו בהם לנגד עיניו. שבאו ליד ביטוי בשמירה עלי כבתו הבכורה.

אבל לא הכל היה רע וקשה, היו גם רגעים טובים בבית של המון אהבה, שמחה והתרגשות כשנולדו שתי אחיותיי היקרות שאין מן הנמנע להזכירן כשאבי נפטר אחותי הצעירה הייתה בת חודשיים.

אני מסתכלת על כולכם והדמעות חונקות, איך יכולתי לחשוף את מה שהיה כה יקר להוריי... כששאלו אותי למה לא דיברתי במופע הסיום- האם זו הייתה שתיקה רועמת? אז לגמרי לא, זו הייתה שתיקה שבאה ממקום של בחירה .פשוט היה לי קשה להיזכר בילדות שחוויתי כי זאת לא הייתה ילדות פשוטה. עם כל המשתמע מכך. ולדבר על כך בהחלט מצריך כוחות נפש שהיה לי קשה לגייסם לצורך העניין.

עירית ועזרא, אתם באמת מדהימים, אתם עושים עבודת קודש, תמיד תהיו אות ומופת לכל נפש בישראל בהליך מיוחד ומרגש זה.

אני לכשעצמי מבטיחה להמשיך ולפרסם ברבים את הפרויקט הנפלא שלכם בכל עת ובכל הזדמנות שתיקרה בהמשך דרכי. וכמובן אמשיך לספר בבתי הספר את סיפורה של ראיסה חסידת אומות עולם שהוא לכשעצמו סיפור מופלא ומרגש בתוך השחור שהיה ובזכותה המשפחה שלנו בחיים. ועם התובנה שקיימת כבר   שנים רבות והתחזקה בעת האחרונה אנו כדור שני לשואה מצווים לספר כדי לחיות ולחיות כדי לספר.

וכעת התודות- תודה רבה לכם שורדים יקרים ששהיתי במחיצתכם (לפעמים מעט פחות), נח, ירדנה, ציפורה, חוה, לאה, צבי ויוסל'ה שכולנו דואגים לך מאוד.

ולך אסתי שהיית איתי כנציגת הדור השני, תמכת וגילית הבנה לאורך כל הדרך.

לכם ילדים נפלאים, אחד ואחת אתם פשוט הייתם נהדרים ומיוחדים, אין מילים.

לכן קרנית, נוקי, תמי ודורית יקרות, שהייתן בכל מכל הלב.

לניצן ודודו ולכל מי שעזר והיה שותף לתיאטרון עדוּת מעמקים- תבור.

ולבסוף לך, אייל בצר, ראש המועצה על שאפשרת את הפרויקט, תמכת והיית עם כולנו.

וכמובן שגם תודה לאסף בעלי היקר שתמך ועזר לי באופן אישי להתמודד שוב עם עברי בהמון תמיכה ואהבה.

שתהיה שנה נפלאה, של בריאות, אושר, אהבה, רוגע ושלום.

אוהבת אותכם,

אתי נצר.