בסיום ההצגה החגיגית שהייתה לנו ביום רביעי, ניגשה אלאי סבתא שלי .היא היתה קצת אדומה מבכי וקצת עם חיוך. היא באה אלי ואמרה לי –
" אופירי- זכיתם ."
שאלתי אותה – "סבתא למה את בוכה? "
והיא ענתה " אני מתרגשת שהנכדה שלי משתתפת בפרויקט מדהים כל כך"
אני חושבת כמו סבתא שלי, זה פרויקט מדהים שלאורך כל השנה נהניתי לשמוע, לדבר, להקשיב , לברוח לפעמים.
עירית ועזרא אתם עושים עבודה מדהימה ואני מקוה שתמשיכו עם הפרויקט הזה עוד הרבה שנים .
ותודה ענקית לכם, זה לא מובן מאליו בכלל להשתתף בכזה פרויקט ולשתף את הדברים הקשים שעברתם אתם הניצולים.
ואתם מדהימים.
ואני התחברתי לכל אחד ואחת מכם ותמשיכו לספר ולא להתבייש במה שעברתם כי אתם גיבורים .ואני גאה להשתתף ולעמוד לצידכם לאורך כל הפרויקט.
אופיר
