מכתבה של עירית דגן- אותו הקריאה בכנס ח"י של בוגרי תיאטרון עדות -אשר התקיים ברעננה
ליקירינו, משפחת תיאטרון עדות - 28.10.08
הפעם האחרונה בה נפגשנו כולנו להדליק את הנר הרביעי של חג החנוכה ולחנוך את האתר של תיאטרון עדות באינטרנט -
הייתה לפני שנה וחצי בדיוק. אז חגגנו עשור לתיאטרון עדות בראשון לציון. (18.12.06)
היום התאספנו כאן כדי לציין יחד איתכם את היום המיוחד הזה בו אנו מעלים על הבמה את המופע הח"י של תיאטרון עדות - לספר כדי לחיות - רעננה
לא במקרה צירפנו את החזרה הכללית "גנרלית" בשפת התיאטרון,
אל הכנס של ח"י לתיאטרון עדות
אנו מרגישים שאתם - קהל יקר ומיוחד שלנו - שותפים מלאים לעשייה שלנו לתהליך שאנו עוברים ועברנו בכל מקום בו היינו בשמונה השנים שחלפו להן וכל כך מהר- עד שלא הרגשנו והנה אנחנו מעלים על הבמה בפעם ה- 18 שורדי שואה עם ניצוץ מלא חיים, שמוכנים לשתף אותנו ואתכם בסיפור המשא הכואב, בזיכרון שלא ימחה לעד, בדמעות שלא תתייבשנה כנראה לעולם, בגעגוע ובצער הנורא על כל אלה שלא שרדו את התופת ההיא.
אנחנו גאים לעמוד כאן, על הבמה, ולהתעטף בכם הצעירים - הילדים שלנו, שמפרויקט אחד לשני התבגרתם, התפתחתם וגדלתם להיות נערים ונערות טובים יותר, מכילים יותר, סבלנים ורגישים.
לא קלה הייתה המלאכה, אבל עמדתם בה בגבורה, בהתמסרות המוחלטת שלכם דחקתם הצידה את המטלות האחרות, לזמן אחר, לשעה אחרת, לימים פנויים שיבואו אחר כך.. והכל כדי לא לוותר, לא להפסיד, לא להתנתק לא לוותר עלינו - על היום הקבוע והשעה, ועל הישיבה במעגל, ועל הפסקת האוכל שלנו.. שלפעמים הגיעה ממש ברגע האחרון כשהכל כבר נחנק כשאי אפשר היה יותר לנשום
כשהרגשתם שאתם חייבים לרוץ לעשות סיבוב במגרש שבחוץ, כדי לחזור לחיים של עכשיו..
כדי שאפשר יהיה לחזור אל המעגל..
רצינו להודות לכולכם שעל שבאתם לחלוק איתנו את הרגעים המרגשים האלו
שלא היססתם לפגוש שוב את חלון הרכבת המעיק, את ערימת הקש העלובה ואת הקובייה הצפופה. שלא השארתם אותנו לבד.. אנו רוצים לחבק את כולכם, חיבוק גדול ואוהב.
כזה שגם נותן כוח ובריאות, ושלווה וסבלנות ותבונה.
ולומר לכם שאתם הכוח המניע- בזכותכם ובעזרת התמיכה והאהבה האינסופית שלכם אנחנו מצליחים לעבור יחד את כל הדרך שכל אחד מכם עשה מורשצי'ין שבפולין, דרך וורשה, ואורל, טרנסניסטריה, בלזץ, חלמנו, בודפשט, יאסי,לודג', קרקוב, ג'רבה, דברצן, אנטוורפן ועוד הרבה הרבה מקומות אחרים..
לא היו קלות הדרכים אותן עברתם, לא היינו מצליחים לעבור אותן לבד- אנחנו כאן בזכותכם, אנחנו הדור השני שנושא אתכם עמוק בפנים, שמצליח להצית את ליבו של הנוער היקר הזה שעוטף אותנו בכל כך הרבה אהבה והקשבה, והם, עם הנעורים שלהם והחיות שלהם מצליחים להפיח חיים בכל מה שהיה יקר כל כך לליבכם והם מצליחים לשמר, לנצור לזכור ולהנציח בדרך הייחודית שבחרנו את כל זוועות המלחמה ההיא.
אנו רוצים לאחל לכולכם- יקרים שלנו שנמשיך לפגוש אתכם, שתמשיכו לבוא ולחלוק איתנו את הרגעים הקשים והמרגשים, שנצליח יחד איתכם להמשיך ולתעד, לשמר ולרגש עוד הרבה הרבה בני נוער ומשפחות- כאלו שאיכפת להם ושמבינים שצריך לעשות הכל- הכל- כדי לזכור ולהזכיר
כדי ששואה כזו- כמו שקרתה לכם- לא תקרה יותר אף פעם- לא לנו,
לא לכם ולא לאף אחד אחר בעולם
לספר כדי לחיות- בשביל זה אנחנו- עירית ועזרא- איתכם כאן
