תיאטרון עדוּת מנסה להמציא את עצמו מחדש ודווקא עכשיו בצל הקורונה, המשימה של לתת לניצולים להרגיש שיש מי שדואג להם ורוצה לשמוע את קולם - חשובה אולי יותר מתמיד.
הקורונה שיבשה את חייה של רוב אוכלוסיית העולם, עסקים עצמאיים קטנים או גדולים עצרו, חברות ענק נסגרו, שדות וחברות תעופה, עסקי המסעדנות, הביגוד, הבידור והפנאי, התיאטראות, הספורט והמוזיקה, כולנו עצרנו את שגרת יומנו וחיינו כדי לשים את הבריאות שלנו ואת בטחון היקרים לנו במקום הראשון. פורים עבר, פסח ראשון ושני, יום השואה והשבוע כנראה שנמצא את עצמנו גם חוגגים עצמאות בין קירות הבית.
בעוד רובנו מעבירים את רוב זמננו בעשיית ספורט ביתי, אתגרי בישול, משימות ניקיון, בינצים בנטפליקס עד אמצע הלילה והתמסרות כמעט מוחלטת לרשתות החברתיות, האוכלוסייה המבוגרת בארץ ובעולם כולו עוברת תקופה מטלטלת. רובם נמצאים לבד, בודדים ומבודדים ממשפחותיהם ובעיקר מהשגרה אליה הם רגילים, חלקם אף מתקשים או שאין להם את האפשרות לרכוש מזון בסיסי ותרופות.
ביום שישי האחרון נפגשו עירית ועזרא דגן באמצעות הזום עם הפסיכולוגית הקלינית המלווה את הפרויקט מיום היווסדו, ד"ר צביה זליגמן, בכדי לדבר על כמה חשוב לחזור ולקיים איזושהי שגרה לפחות בקבוצות הקיימות, גם עבור בני הנוער, אבל בעיקר עבור הניצולים. "ישנם ניצולים שהפגישה השבועית עם חברי הקבוצה היא נקודת האור שלהם, עצירה של אותן פגישות תוך התהליך מבלי שהגיע לסיומו, יכולה להוביל לדיכאונות, תסכולים ועצבות גדולה."
לאחר מכן דרך הזום התקיימה פגישת הנהלה של עמותת תיאטרון עדוּת יחד עם עירית, עזרא ועמרי דגן, ישראל מובשוביץ יושב הראש, אביבה מנהלת קשרי החוץ ועופר אופיר חבר ועד מנהל, בכדי לדבר ולהבין טוב יותר מהן האפשרויות העתידיות העומדות על הפרק להמשכיות הפרויקט.
המפגשים השבועיים בפרויקטים הרצליה ועמק המעיינות יחזרו באיזושהי מתכונת כמעט רגילה בימים הבאים, רק הפעם במקום המפגש הקבוצתי הפיזי, יפגשו חבריי הקבוצות דרך מסך המחשב, ניצולי השואה יוכלו להמשיך למסור את עדותם, בני הנוער יהיו שם כדי להקשיב ולתמוך, אך מעל הכל המטרה היא לתת תקווה וחשוב מזה - להעלות חיוך.
פרויקט חוף השרון שהיה אמור להסתיים בשבוע שעבר עם עלייתו של מופע הסיום בערב יום השואה, ייכנס לחזרות דרך הזום, הצעירים יקבלו את הטקסטים באמצעות המייל, בקרוב הם ילמדו בעל פה, עירית ועזרא יעבדו איתם על הגשה ומשחק ועמרי דגן ייפגש אתם לחזרות מוזיקליות.
אנו גאים ומתרגשים שבתקופה מורכבת ולא ברורה כמו זאת, תיאטרון עדוּת מצליח להשאיר את הראש מעל למים ולהיות נקודת אור ונחמה עבור אותם ניצולים. פיקחו כולכם עיניים ואוזניים, שימו לב אם במקרה אצלכם בבניין, ברחוב או בשכונה גר אדם מבוגר, שאלו אם אתם יכולים לעזור איכשהו, בקניית מצרכים מהסופר, בהבאת תרופות מבית המרקחת, או אולי רק על ידי שיחה קצרה של התעניינות בשלומם. שנדע כולנו ימים יפים, טובים ובריאים - במהרה.
