מ.א חוף השרון

 

 תמונתה של לאה פרגמנט שרויט לאה פרגמנט (שרויט)
נולדה ב-1920 בעיירה גרבוביץ בפולין המרכזית בת בכורה לדב - בעריש שרויט ובת- שבע -שייבע לבית זק. היו לה שני אחים: ראובן וירחמיאל ושתי אחיות: חוה ושרהלה.
ב- 39 הייתה בהכשרה בקיבוץ בעיר ברנוביץ. עם הכיבוש הגרמני נשארה המשפחה בעיירה. ב- 40 הגיעה להכשרה בקיבוץ בעיר וילנה בליטא. משם נשלחה עם קבוצת חברים להקים קיבוץ הכשרה בעיר שבלי ועם פלישת הרוסים לליטה פורק הקיבוץ. ב- 41 עם פרוץ הקרבות בין גרמניה לברה"מ ניסתה לברוח לכיוון ברה"מ יחד עם חברים אך נכשלו וחזרו לשבלי הכבושה. ב-41 הוכנסו יחד עם כל יהודי שבלי לגטו בעיר. משם נשלחה למחנות עבודה בצ'יון ולינקייצ. ב -42 נשלחה משפחתה מגרבוביץ למחנה ההשמדה סוביבור. ב- 44 הועברה דרך מחנה שטוטהוף למחנה ריכוז לאגר 1, ליד לנצברג בגרמניה. אחותה חוה הצליחה לברוח, הוסתרה ע"י משפחה פולנית אך הוסגרה לגרמנים. באפריל 45 יצאה לאה ל"מצעד המוות". במאי 45 שוחררה ע"י בנות הברית. ביולי 45 הועברו ע"י חיילי הבריגדה היהודית לאיטליה. הקימו קיבוץ בכפר גרוטה- פרטה. בספטמבר 45 עלתה לארץ באוניית המעפילים "פטר1 ". הגיעה לקיבוץ גליל- ים נישאה לאשר פרגמנט, להם שני בנים: דובי ושמוליק ובת- רותי, 7 נכדים ו8 נינים הגרים בגליל- ים.
   
 תמונתה של אדית ליכט הרץ אדית ליכט (הרץ)
נולדה בשנת 1926 בעיר קשמרוק בצ'כוסלובקיה. הוריה ארתור ומרטה לבית הרץ ואחיותיה מגדה וקלרי. האם נפטרה לפני המלחמה. ב- 44 עם פרוץ המלחמה נלקחו האב ואחיותיה מהבית וגורלם לא נודע. אדית הוברחה אל אחות האב בעיר. משם אל קרובי משפחה בהרים ושוב נמלטה מהגרמנים חזרה לעיר והוסתרה בזהות שאולה בביתה של משפחה נוצרית עד לסוף המלחמה. ב- 45 עם השחרור בידי הרוסים חזרה האחות קלרי ושתיהן עברו לפרשוב. גורלם של האב ומגדה לא נודע. האחות קלרי נשארה לחיות בפרשוב. ב- 49 עלתה אדית לארץ מנמל קונסטנצה באנייה 'טראנסילבניה' ועברה לגור בטבריה ומאוחר יותר ליפו. ב- 52 נישאה לשרגא ליכט וב- 59 עברו לבצרה. לאדית בן ובת: יוסי ומיכל, 4 נכדים ושלושה נינים.
   
 תמונתה של אדיט ליבוביץ- איצקוביץ אטו ליבוביץ (איצקוביץ)
נולדה בשנת 1928 בגלוצ'אש שבטרנסילבניה שברומניה בת ליעקב וינטה לבי גנץ איצקוביץ בת מתוך חמישה אחים הלן רוז'י, אטו, מוישי ומאיר. בשנת 40 עברה טרנסילבניה משלטון רומניה להונגריה והמשפחה המשיכה לגור בביתה. ב- 44 עם ענידת הטלאי הצהוב הועברה משפחתה לגטו ססריגן. כחודשיים מאוחר יותר הובלה המשפחה לאושוויץ- בירקנאו. אטו הייתה אז בת 15 וחצי כשהועסקה בעבודות כפייה. שם כבר ידעה שרוב בני משפחתה הובלו להשמדה. לאחר 8 חודשים הובלה יחד עם אחותה רוז'י מאושויץ ב'צעדת המוות' לכיוון ברלין. ב- 45 שוחררה וחזרה לכפר מולדתה. מכל משפחתה נותרו בחיים רק אטו והאחים משה ורוז'י. ב- 47 נישאה בגלוצ'אש ליצחק לייבוביץ'. שם נולדו שלושת ילדיהם: משה, מנדל ומיכל. ב- 64 עלו לארץ לשדרות, גרו בקרית מלאכי. עם פטירתו של בעלה יצחק עברה לקיבוץ געש להתגורר ליד בנה. לאטו שלושה נכדים.
   
 תמונתו של אריה (ארמנדו) איתני (גוטמן)  אריה (ארמנדו) איתני (גוטמן)
נולד בשנת 1927 בעיר מילאנו שבאיטליה, בן יחיד להוריו, אסתר- אטל לבית שטרן ושמואל גוטמן. בשנת 39, על רקע קבלת חוקי הגזע באיטליה בחר אבי המשפחה לחזור להונגריה והמשפחה עברה להתגורר בעיר אגר. ב- 44,עם כיבוש הונגריה על ידי הצבא הגרמני, נשלח אריה למחנה עבודה קאופרינג ומשם למחנות ההשמדה אושוויץ ודכאו. אמו אסתר וכל קרובי המשפחה הובלו להשמדה באושוויץ. אריה, היה היחיד שחזר בחיים, מבין 1600 נשים, קטינים וזקנים שנשלחו מהעיר למחנות ההשמדה. האב גויס לפלוגות עבודה, ניצל מהתופת ושניהם חזרו לעירם לאחר תום המלחמה. ב- 46 ניסה לעלות ארצה, במסגרת עליית הנוער, אך גורש לקפריסין. אריה ניסה לברוח מן המחנה, נתפס ושהה 3 חודשים בכלא לרנקה שבקפריסין. ב- 47 עלה ארצה ועבר הכשרה מגויסת בכפר גלעדי. ב- 48 התנדב לסייע בהגנה על המושבה משמר הירדן, במהלך הקרב נפצע קשה נשבה על ידי הסורים ושהה 13 חודשים בשבי ועבר עינויים קשים בכלא דמשק. אריה היה בין מקימי קיבוץ האון, שם הכיר את רינה - אירנה לבית מינץ. אף היא ניצולת שואה ושם גם נולדה בתם הבכורה, הבת הראשונה שנולדה בהאון, אסתר - אתי טורנר. אריה ורינה היו ממקימי היישוב החדש נצרת עלית. בשנת 59 נולד בנם הצעיר דורון. לאריה ורינה 8 נכדים ונינה אחת .
   
 תמונתו של יוסף (יוסיטו) שגיא יוסף (יוסיטו) שגיא
נולד בשנת 1932, בהמבורג שבגרמניה, להוריו דוד שאופלד ואסתר לבית פייל. ב- 38 היה עד לפרעות ליל הבדולח . ב- 40 עזבה המשפחה את המבורג בדרכה לשאנחי שבסין בהגיעם לטריאסט, לא הפליגו כיוון שהאנייה עלתה על מוקש ימי. בקיץ 40 עם חתימת הברית בין גרמניה ואיטליה, נעצרה המשפחה ונשלחה לדרום איטליה, האב עבר לקמפניה והאם ושני הילדים לפוטנצה. היה עליהם להתייצב פעם ביום במשטרה להוכחת נוכחותם. ב- 41 התאחדה שוב המשפחה בטוסקנה. יוסיטו ואחותו למדו במנזר. בסוף 43 עם נסיגת הגרמנים ברחה המשפחה לעיירה אנגיארי ומשם לפרטיזנים ביערות. עם כניסת בנות-הברית שבה המשפחה ממקום מחבואה ופגשה ביחידת חיילים מישראל שאימצה את יוסיטו בן ה 12. ביודעו איטלקית, סייע בידם לחפש פליטים יהודים מאיטליה. ב- 45 עלתה המשפחה לארץ באוניה הצי הבריטי - 'פרינסס קטלין'. לאחר שהות במחנה עתלית ובת"א הגיע יוסיטו במסגרת עליית הנוער לקיבוץ שפיים. ב- 55 התחתן עם תמר בת המשק, שירת בחיל הצנחנים, במבצע-קדש נלחם וצנח במתלה, היה מחנך ומילא תפקידים ציבוריים רבים ו- 18 שנה שימש כראש המועצה חוף-השרון. ליוסיטו ותמר ארבעה ילדים: יובל, יאיר, יעל ויורם ו- תשעה נכדים.
   
 תמונתו של יצחק שן

יצחק שן
נולד בשנת 1933 בנודוארוד ברומניה, להוריו יוסף ואילנה, אח לתאומות טרי ווילמה. ב-43 עברה המשפחה לדברצן בהונגריה. ב-44 הועברו לגטו בודפשט. האב נלקח מוקדם יותר למחנות כפייה ונהרג שם. בסוף 44 הוברחו האם יחד עם יצחק והאחיות לגבול הרומני בעזרת ארגון 'הבריחה' של הנוער הציוני, לכפר בשם ג'ונטו'. ב- 45 שוחררו ע"י הצבא הסובייטי וחזרו לנודוארוד. יצחק בן ה- 13 וחצי הצטרף לתנועת 'השומר הצעיר' בכוונה לעליה לישראל. ב- 47 הפליג לארץ לבדו באנייה 'פאן יורק' - 'קוממיות', שנתפסה בידי הבריטים והוגלה למחנה מעפילים בקפריסין, בפאתי פמגוסטה. בסוף 47 עלה לארץ לחברת הילדים בקיבוץ דליה. אמו ואחיותיו הורשו לעלות רק ב- 64. ב- 52 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל, שם פגש בשוש, בת קיבוץ יקום והם נישאו בשנת 56 . לשוש וליצחק בן ושתי בנות: אמיתי, הגר ומיכל ו- 8 נכדים.

 

   
 תמונתה של לוסיה - לוצ'יה רז (פקלר)

לוסיה - לוצ'יה רז (פקלר)
נולדה בשנת 1929 בעיר זמושץ' בפולין להוריה מאיר פקלר ואימה מרים לבית רפפורט. בת יחידה אך המשפחה הייתה מורחבת עם דודים ובני דודים רבים. ב- 39 עם פרוץ המלחמה שהו עדיין בבית לאחר מכן ברחו לאזור שהיה תחת הכיבוש הרוסי בבוולודמיר- וולינסקי. ב- 40 הובלו לסיביר ברוסיה ואחרי חודשים ספורים הועברו לאוראל, למחנה העבודה בו גרה כל המשפחה. ב-42 שוחררו מהמחנה ועברו לטג'יקסטאן על גבול אירן. ב- 46 חזרה המשפחה לפולין וב- 47 הפליגה לוסיה לבדה לארץ דרך איטליה באנייה י"ד גיבורי גשר אכזיב שנתפסה בידי הבריטים והועברו לקפריסין. שם הכירה את ישראל, שורד שואה מפולין- גליציה ונישאו. בסוף ינואר 49 אחרי 20 חודשים הפליגו לישראל והגיעו הישר לקיבוץ שפיים. ללוסיה ולישראל 4 ילדים: אורה, תמר, רחל ומנחם, תשעה נכדים וחמישה נינים.

   
 תמונתו של מרדכי-טיבי הופמן

מרדכי-טיבי הופמן
נולד בשנת 1930 בעיירה שטוראוליאואי בהונגריה, להוריו חיים הופמן ושרה לבית מושקוביץ', במשפחה היו אחיו צבי ולאה. ב-37 נלקח האב לפלוגות עבודה בצבא ההונגרי ועקבותיו נעלמו. ב- 44 עם הכיבוש הגרמני הועברה המשפחה לגטו דברצן. משם נלקח מרדכי דרך שטרסהוף באוסטריה למחנה בוינה. במרץ 45 נשלח בחזרה לשטרסהוף ושם שוחרר ע"י הרוסים. יחד עם אימו ואחיו חזרו רגלית להונגריה. ב- 45 בהיותו בן ,15 צורף עם אחותו לניצולים בני גילו בתנועת הנוער הציוני. ב- 47 לאחר נדודים של שנתיים, הגיעה הקבוצה באניית המעפילים "תיאודור הרצל" שנתפסה ליד חיפה ע"י הבריטים והמעפילים הוגלו לקפריסין. בסוף 47 הגיעה הקבוצה ארצה לביה"ס החקלאי בנהלל. תוך כדי לימודיו הצטרף מרדכי עם חבריו לארגון "ההגנה" והשתתף בלחימה ובהגנה על עמק יזרעאל. בצה"ל שירת בפלוגת הקשר של חטיבת גבעתי ובחטיבת גולני. בשנת 56 נשא לאישה את קטי. מרדכי היה נשיא התאחדות התעשיינים 20 שנה ו10- שנים יו"ר ארגון קבלני החשמל. לאחר פרישתו מהעבודה התנדב לעמותת "חיל" בתל-אביב ובמסגרתה שימש כמרצה במרכזים קהילתיים שונים ועמד בראש עמותת "יש"- ילדים ויתומים ניצולי השואה במרחב תל-אביב. למרדכי שלושה ילדים: חיים, צביקה וענת ושבעה נכדים.

   
 תמונתה של חיה (נני) זוסמן (קאליש)

חיה (נני) זוסמן (קאליש)
נולדה באוגוסט -1922 בעיירה גלנטה בברטיסלבה שהונגריה להוריה מוריץ- משה קליש ולאה לבית פרומר במשפחתה היו שמונה ילדים, נני הייתה הבת השלישית. בנובמבר 38 סופח אזור מגוריה להונגריה ובראשית מלחמת העולם השנייה הצטרפה הונגריה למלחמה לצד הגרמנים. שניים מאחיה גויסו לפלוגות העבודה. במרץ 44 נלקחה כל משפחתה, הסבתא, ההורים והאחים הצעירים יחד עם נני לגטו וממנו לעיר ארשקויבאר. בתחילת יוני 44 הובלו לאושוויץ- בירקנאו ונספו שם. נני ואחותה הצעירה נשלחו מאושוויץ למחנה עבודה פטרסוולדאו שבשלזיה, בגרמניה. הן הועסקו במפעל ליצור נשק. במאי 45 שוחררו ובקיץ 46 נסעה נני לשווייץ. שם הכירה את בעלה לעתיד שמואל -פריץ זוסמן. באוקטובר 47 עלו ארצה כתיירים. כעבור שבוע נולד כאן בנם הבכור משה. שמואל גויס ולחם במלחמת השחרור. בדצמבר 48 התיישבו במושב בני ציון. נולדו להם עוד שני בנים ובת: עודד, גיורא ודפנה. לנני שישה עשר נכדים ועד כה שלושים ושניים נינים.

   
 תמונתו של מילו (אברי) טלר

מילו (אברי) טלר
נולד בינואר 1932 במיקלוש סלובקיה ללודויג טלר ורוזה לבית גוטנטאג. בין השנים 39- ועד לאפריל 45 היה במסתור ביערות בטטרים הנמוכים ליד הכפר קלצ'ני יחד עם הוריו ואחיו הגדול סשה. במשך שנתיים החליפו ארבעה מקומות מסתור. ב- 49 עלה לארץ דרך נאפולי שבאיטליה במסגרת גרעין הכשרה של תנועת גורדוניה - מכבי הצעיר באנייה 'עצמאות' ישר לקיבוץ ניר- עם. עבר לגבעות בית זית, התגייס לנחל ועבר להשלמה לקיבוץ אבוקה. ב- 55 נשא לאישה את יהודית (מור) בת רמתיים. ב- 52 עבר לבצרה, אברי עסק שנים בחקלאות ובמועצת הכותנה, היה פעיל רבות בעבודה ציבורית בבצרה וכיהן 21 שנים כסגן ראש המועצה האזורית חוף השרון עד יציאתו לגמלאות. לאברי ויהודית שלושה ילדים: אורלי, אילת,יובל ושמונה נכדים.

   
 תמונתה של עליזה - ליצי פייגנבאום (וולף)

עליזה - ליצי פייגנבאום (וולף)
נולדה ב 1925 בעיירה שמורין שליד ברטיסלבה בסלובקיה להוריה, אירנה לבית קווסטלר וליוחנן- אויגן וולף שהיה רופא בעיירה, היה לה אח: אלכס. במרץ 44 ריכזו הגרמנים ועוזריהם ההונגרים את יהודי העיירה, שחיו בחלק שנכבש על ידי ההונגרים והועברו לגטו ניידמוג'ור. לאחר 4 שבועות הועברו למחנה אושוויץ- בירקנאו. לאחר שישה שבועות באושוויץ הועברו עליזה ואימה למחנה עבודה בעיר ברמן בצפון גרמניה. אביה נספה במחנה עבודה בקופרינג בגרמניה ואחיה אלכס שהיה בפלוגות עבודה נפטר בדרך למחנה שבויים ברוסיה. ב- 45 הועברו ע"י הגרמנים לברגן בלזן, באפריל 45 שוחררו בידי הבריטים. עליזה ואימה חזרו לשמורין. ב- 46 נישאה לארתור פייגנבאום ולאחר שנה נולד בנם הבכור חנן. ביולי 49 עלתה המשפחה לארץ באניית המשא 'קזרטה' והגיעו למחנה העולים ג'ליל ולאחר 3 חודשים השתקעה במושב בצרה. לעליזה שני בנים: חנן וגבי וחמישה נכדים ושישה נינים.

   
 צילה יופן (דבורצקי)

צילה יופן (דבורצקי)
נולדה בשנת 1930 בעיירה איביה שבפולין. בת לחיים לייב ויונה, אחות צעירה ללובה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבש האזור ע"י ברית המועצות. ב- 42 עם הכיבוש הגרמני, הועברה המשפחה יחד עם יהודי העיירה לגטו איביה ומאוחר יותר הועברו לגטו לידה. משם ברחו יחד האחיין חיים לייב אל גדוד הפרטיזנים של ביילסקי ביער נליבוקי ושהו במחנה המשפחות עד תום המלחמה. לאחר סיום המלחמה חזרה המשפחה לאיביה אך עד מהרה החלה במסעה לארץ ישראל- לאורכה ולרוחבה של אירופה. בדרך לא דרך, הגיעו לאיטליה. שם שהו זמן מה במחנה העקורים בצ'ינוצ'יטה שברומא ולאחר מכן באחד מארבעת הקיבוצים שהוקמו באוסטיה. במאי 46 עלתה המשפחה בנמל לה-ספציה על אוניית המעפילים 'דוב הוז' שהביאה אותם לחופי הארץ הנכספת. המשפחה הקימה את ביתה בקרית חיים. חיים לייב, האחיין הצעיר ששרד עמם את כל תלאות השואה נפל בשיירה ליחיעם. ב-48 התגייסה לצה"ל ושרתה בגדוד 48 בחטיבת כרמלי בצפון הארץ. ב- 50 נישאה צילה לשאול יופן, צבר תל אביבי. יחד בנו את ביתם בגבעתיים ונולדו להם שני ילדים: טליה ועופר, לצילה עשרה נכדים ונינה אחת.

   
 רחל קסטין (פרנקל)

רחל קסטין (פרנקל)
נולדה בשנת 1929בטולצווה שבהונגריה לשמואל ופרידה פרנקל, היו לה 8 אחים ואחיות: אלי, לאה, שנדור, אלישבע, דוד, לנקה ורחל. ב- 44 עם הכיבוש הגרמני הועברה כל משפחתה לגטו בשטוראליהאויהי, בו שהו שלושה חודשים. משם נשלחו ברכבת משא למחנה אושוויץ- בירקנאו למשך חצי שנה. משם הועברה למחנה העבודה בוייסוסר. ב- 45 שוחררה ע"י הצבא הסובייטי, חזרה להונגריה וגילתה לדאבונה שאף לא אחד ממשפחתה נשאר בחיים. בסוף 46 הפליגה באנייה 'אקסודוס' מלויבק שבגרמניה עם כל מסע התלאות של חודשיים בים, ומהלך הפרשה העגומה. באפריל 47 אחרי שהייה של חצי שנה בגרמניה עלתה לבסוף לארץ באנייה 'קדמה'. ב- 50 נישאה ליעקב קסטין להם נולדו שלושה ילדים: גלעד, יאיר ועמי. לרחל שלושה עשר נכדים ונינה אחת.

   
   מאחור מימין לשמאל: נטע גרף-גרסל, גלי פרומר, מעין נייגר - רחמילביץ, דיאנה ליבשיץ, מיה בורשטיין, יובל רוגלין. מלפנים: שי צדוק, שובל אוסטר, אריאל חן, דרור גלעדי, תמר קסטרו.
   תמונתם של הילדים שהשתתפו בפרויקט מ.א חוף ההשרון
   ורדה סלפטר חיה ארגמן קרן זייתון - מנתבות ורכזות פרויקט מ.א חוף השרון
   תמונתן של המנתבות ורכזות הפרויקט