התוכן העיקרי

הוד השרון 2011

תמונתה של ציפורה ארנפריד (לנג) ציפורה ארנפריד (לנג)

נולדה בדצמבר 1934 בגליציה שבפולין בעיירה קטנה בשם רוזוָודוֹב, לגניה ויוסף לאנג, אחות לאווה. בשנת 36 נולדה אחותה חנה. בשנת 39 ברחה המשפחה מפולין. האחות הבכורה אווה העדיפה להישאר בפולין ועד 42 עוד התקבל ממנה אות חיים. המשפחה חצתה את נהר הסאן והגיעה לעיר לבוב שבאוקראינה ומשם הם גורשו לקזחסטן שבאסיה. הם יושבו בקולחוז נידח שם התגוררו עד 44. במהלך השהות שם נולדה עוד אחות. ב-42 האב גויס לארמיה הפולנית, אך ערק ממנה, נתפס והועסק שם בעבודות כפייה. ב- 45 עם סיום המלחמה חזרו האם ושלוש בנותיה לפולין, לעיירה וולקוב והתקיימו בעזרת ארגון הג'וינט. האחות הצעירה הוכנסה לבית יתומים יהודי ועקבותיה נעלמו מאז. האב שב לפולין. ב- 50 עלתה המשפחה ארצה באנייה "ציון" והועברו למחנה עולים בחיפה ומשם למעברה ברמת הדר ולנוה נאמן. ציפורה עבדה כל השנים כאחות מעשית. ב- 62 נישאה לראובן ארנפריד ז"ל, יליד פולין, אף הוא ניצול שואה והתגוררו בגבעתיים. נולדו להם שתי בנות: גילה ובתיה. ב- 95 נפטר בעלה ראובן. לציפורה חמישה נכדים.

תמונתה של אסתר דיקהוף (דנציגר) אסתר דיקהוף (דנציגר)
נולדה ב 6 בינואר 1941 בשם הבדוי רעיה קובלסקי בגטו ברדיצ'ב שבאוקראינה, להוריה נחמה ומשה דנציגר שהיו ילידי פולין. ב- 39 האב גויס לצבא, נפצע ושוחרר. ב 39 ברחו ההורים מוורשה לקייב. בגטו ברדיצ'ב נולדה אסתר. שם שהו במשך 33 חודשים. האב נשאר בגטו. ב- 44 כשהייתה בת שלוש וחצי הוסתרו האם ואסתר במחסה כל החורף עד לשחרור. ב- 45 בתום המלחמה, האב נאסר והן התגוררו בביתה של אוקראינית. כשחזר האב שבו לפולין לדושניקי זדרוי. ב- 48 עם גילויי האנטישמיות מצד הפולנים, החליטו ההורים לעלות לישראל. ב - 49 כשהייתה אסתר בכיתה ג', עזבה המשפחה את פולין ודרך איטליה עלו ארצה באנייה "גלילה". ב- 50 שוכנו ב"מחנה ישראל" שליד לוד. ב- 53 עברה המשפחה לבת-ים. אסתר המשיכה בלימודיה וב- 58 התגייסה לצה"ל. ב- 62 הכירה את אורי דיקהוף, הם נישאו לאחר חודש היכרות ומאז הם מתגוררים בהוד השרון. להם בן: איתן ונכדה אחת.
תמונתה של ברנה - מינה כהן (מרם) ברנה - מינה כהן (מרם)
נולדה בשנת 1926 בעיר דורוחוי שברומניה, להוריה רבקה ואברהם לבית מרמוביץ' (מרם), ואחות לברוך, בטי ויוסף. ההורים עסקו ברקיחת משקאות משכרים והיו בעלי טחנת קמח. ב- 41 גורשה המשפחה מדורוחוי יחד עם יהודים שנותרו מרצח של 160 אלף. בחורף 41 הובלו ברכבת משא עמוסה ובצעידה קשה למוגילב בטרנסניסטריה. האב נשלח לעבודות כפייה והאם עם הילדים הועברו לגטו מוגילב. בגטו חלתה מינה בטיפוס והייתה על סף מוות, בדרך נס החלימה בתהליך החלמה ארוך. בחורף 43 שוחררו ונשלחו חזרה לרומניה. למזלם כל המשפחה שרדה את התקופה האיומה. ב-51 נישאה מינה ליצחק רוזנשטרייך ברומניה, שם נולדה בתם איריס (אריקה). בשנת 59 עלו לארץ וגרו ברמת השרון ולאחר תקופה קצרה עברו לנוה נאמן. כאן נולדה בתם ברכה. לאחר פטירתו של יצחק, נישאה בשנית ליעקב כהן, כעבור 7 שנים נפטר ממחלה קשה. מינה זכתה ל- 6 נכדים ונין אחד.
תמונתה של פנינה (פרל) אוסט (לרנר) פנינה (פרל) אוסט (לרנר)
נולדה ב 1932 בעיר חוטין בבסרביה בת שנייה מתוך ארבע בנות: טובה, פרל בלה ושרה. בת לחוה ויוסף. המלחמה החלה עבורם בשנת 1940 כשהרוסים כבשו את בסרביה. ביולי 41 החלו הגרמנים להפציץ את בסרביה ואת ריכוזי היהודים בה. פרל, אז ילדה בת שמונה. הגרמנים אספו את שרידי הקהילה ושלחו אותם מזרחה דרך אטאקי לטרופובה לוצ'ניץ ומוגילב בטרנסניסטריה שבאוקאינה. בשנה הראשונה נפטר האב במחנה לוצ'ניץ. בהיותה בת תשע הצליחה פנינה לברוח מהמחנה ועבדה כרועת פרות אצל גויה בכפר מרוחק. מאוחר יותר אמה חלתה ונפטרה, ארבע האחיות הועברו לבית יתומים במוגילב. ב- 44 הן הועברו בסיועו של יצחק ארצי למרכז רומניה ומשם עלו ארצה במסגרת עליית הנוער. בדרך, בתוך המון הילדים נעלמה אחותה הבוגרת טובה וכך פנינה נותרה האחראית לשתי אחיותיה הצעירות. יחד הן הגיעו ארצה ביולי 44 באנייה "קסבק". בארץ ציפו להן הדודים. הן התחנכו במוסד "עלייה" תחייה" ו"כפר בתיה". ב 49 עברה לרמתיים, שם פגשה את משה אוסט ז"ל ובמאי 50 הם נישאו. יחדיו התברכו בשלושה ילדים: חוה, יוסי ודורון, תשעה נכדים ושני נינים.
תמונתה של חנה ריכטר (גורוג) חנה ריכטר (גורוג)
נולדה בשנת 1938 בעיירה הוּמֶנֶה שבמזרח סלובקיה, היא בתם השנייה של אליזבט ומיכאל גורוג ז"ל. ב- 43 הוריה הבריחו אותה ואת אחותה להונגריה. כשהיא בת ארבע בלבד הוברחה לבדה אל הדוד, אחי אביה, אצלם, אנה- אנצ'י שהתה כשנה. עם פלישת הגרמנים להונגריה נלקחו הדוד ואשתו בטרנספורט, אך הספיקו להעביר מסר להוריה כדי שידאגו להבריחה חזרה לסלובקיה. ב- 44 מצאה אותה המבריחה כשהיא ממתינה בדירתם של משפחה הונגרית זרה ויחד עמה חזרה לחיק המשפחה בהומנה. עם פלישת הגרמנים לסלובקיה ברחה כל המשפחה והסתתרה ביער. ב- 45 שבה המשפחה להומנה. אנה סיימה את התיכון ועברה לעיר הבירה ברטיסלבה, שם למדה הנדסה בטכניון, הצטרפה לתא הסטודנטים הציוניים ופגשה את ארנסט ריכטר שהיה מנהיג התא. אנה עלתה ארצה בראש השנה ב- 64, היא עזבה את הוריה ולא ידעה אם תראה אותם שנית. בארץ פגשה שוב את ארנסט שעלה לפניה והם נשאו בתל אביב ב- 65. הוריה עלו ב- 66 וזכו לראות את בנותיהם ונכדיהם לצדם. לארנסט-ישעיהו ולחנה שלושה ילדים: עדנה, בועז וחדווה ואחד עשר נכדים.
תמונתה של עדנה ברומר (ריכטר) עדנה ברומר (ריכטר)
נולדתי בתל אביב ב-1967, בתם הבכורה של חנה (אנה) וישעיהו (ארנסט) ריכטר. שניהם שורדי שואה אך ההכרה בכך חלחלה רק עם השנים. גדלתי במשפחה רגילה עם סבים וסבתות, דודים ודודות, עם השנים נוספו לי אח ואחות. בגבעתיים עברו עלי שנות ילדותי. את סיפור הישרדותם של אבא ומשפחתו בשואה למדתי עם השנים מסיפוריו: נולד בברטיסלאבה כחלק ממשפחה דתית גדולה, על האנטישמיות של הסלובקים, על הפעם האחרונה שבה ראה את אחותו אלזה לפני שיצאה בטרנספורט לאושוויץ, על המעבר למחנה העבודה בסלובקיה שם "חגג" את בר המצווה, ולאחר מכן על תקופת המחבוא והשיטוט ביערות ובין הכפרים כדי למצוא מחסה ומזון. אבא עלה לארץ פעמיים, בראשונה כשהוא בן שש עשרה, אך חלה בשחפת וחזר לטיפול בסלובקיה ואז בשנית כאדם בוגר וטכנאי מומחה. הוא היה פעיל ציוני כל חייו וזכה לעלות ולהקים פה בית ומשפחה.

שפר עלי מזלי ולא ידעתי עד כמה, גדלתי במשפחה גדולה, למדתי, שירתּי בצבא, נישאתי ליגאל ואנו מגדלים יחדיו את סער, שהם, אופק, נטע ואילון. היום אני מודה להורי שהשכילו ואפשרו לי לגדול כילדה רגילה למרות שהם לא זכו לכך.

תמונתה של רנטה הירש (רייס) רנטה הירש (רייס)
רנטה נולדה בשנת 1936, בעיר רוזבאדוב על הנהר סאן שבמזרח פולין בת לנפתלי ושיינדלה רייס, אחות לשמואל. ב-39 עם הפצצות הגרמנים עברה המשפחה אל בית הדודה, בעיירה זאקליקוב. משם עברו לאוקראינה לסטאניסלבוב, למשך שנה וחצי. כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה סרבו הוריה לקבל אזרחות סובייטית, והוכרזו כאויבי המדינה, נשלחו במסע קשה של 3 שבועות לסיביר. כעבור שנה וחצי זכו ל"חנינה" והועברו לקירגיזיה, עד לסוף המלחמה. ב- 46 חזרו לפולין, לשלזיה התחתונה. ב- 50 עם גאות האנטישמיות בפולין, עלתה המשפחה ארצה והתגוררה כ- 4 שנים במעברות. רנטה סיימה את לימודיה וב- 54 עברו לרמת גן. ב- 55 התגייסה לצה"ל ושרתה גם בשירות קבע. ב- 59 נישאה ליעקב הירש שהיה סטודנט בטכניון והתגוררו בחיפה בפתח תקווה ובכפר סבא. ב- 76 שוחררה מהשרות והשתתפה בהקמה וניהול של מרפאות החוץ בבית חולים מאיר והשלימה את לימודיה באוניברסיטת בר-אילן. לרנטה וליעקב שלושה ילדים: ענת, נילי ונפתלי ותשעה נכדים.
תמונתה של איריס קוריאט גרינולד איריס קוריאט גרינולד
נולדתי בשנת 1965,להוריי דוד ויפה גרינולד , בת שנייה בין ארבעה אחים, בן: אייל ושלוש בנות- אנוכי, רונית וסמדר שמשתתפת גם היא בפרויקט זה. אני בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה ובעלת תואר שני בלימודי מידע וניהול ידע. אני עובדת בחברת פרטנר בחטיבת מערכות מידע. נישאתי למנחם בעלי, בשנת 89 ואני אם לשלושה מתבגרים- שני בנים ובת : מתן בן 17, איתי ועמר התאומים- בני 14.
תמונתה של סמדר גרינולד סמדר גרינולד
נולדתי בשנת 1973 להוריי, דוד ויפה גרינולד. אני האחות הצעירה של אייל, איריס שמשתתפת גם היא בפרויקט זה ורונית. נולדתי וגדלתי ברמת השרון, בגיל שנתיים עברנו לרעננה בה גדלתי והתחנכתי. במהלך השנים עסקתי בייעוץ מס ובשיטת גרינברג.
  אבא שלנו דוד
אבינו דוד גרינולד (דז'ו) ז"ל , נולד בשנת 1930 בקושיצה שבסלובקיה. כשאבא היה כבן 7 נפטר אביו והותיר אחריו אישה הרה ושלושה בנים. באפריל 44 הועברה המשפחה לגטו. כחודש לאחר מכן, הובלו ברכבת לאושוויץ- בירקנאו, שם ניטלו חייהם של אימו, אחיו הצעיר, סב המשפחה ועוד מספר דודים. משם הועברו אבא ושני אחיו למחנה פלאשוב, ובהמשך למחנות העבודה גרוס רוזן וגרליץ. בגיל 15 נותר אבא לבדו לאחר שאחיו נספו. ב- 47 אבינו עלה לארץ במסגרת תנועת השומר הצעיר, באנייה תיאודור הרצל, נתפס ע"י האנגלים ונשלח למעצר במחנה בקפריסין במשך 5 חודשים. אבא נישא בשנת 61 לאמא יפה לבית גוטמן, צברית תל אביבית. שנים רבות אבא עסק בבניית בתים כקבלן עצמאי ובהמשך בבניית מקלטים בעיריית ת"א. ביולי 98 נסענו אבא, אמא וארבעת האחים יחד לטיול שורשים, טיול שהשפיע רבות על כולנו ועל חיבורנו לסיפור חייו של אבא.אבא נפטר בליל כיפור תש"ע (2009) לאחר מחלה קשה, בביתו, כשהוא מוקף במשפחתו האוהבת. טרם מותו כתב אבא את סיפור חייו בספר "נדר הטבעת לא נדם".
   
תמונתם של כל משתתפי הפרויקט

המשתתפות בקבוצת תיאטרון עדוּת הוד השרון שורדות שואה: פנינה אוסט, ציפורה ארנפריד, חנה ריכטר, אסתר דיקהוף, רנטה הירש, מינה כהן.בנות דור שני: עדנה ברומר, סמדר גרינוולד, איריס קוריאט- גרינוולד.צעירות בנות הדור השלישי: שירה אופיר, חן אייזנשטיין, מורן ברוכים- בר, עמר וייס, ספיר כהן, לינור כתב, עדי מיודובניק, שחר רומנוב, הגר שוקר, עידן שריג.

תמונתן של החניכות שהשתתפו בפרויקט
הצעירות המשתתפות בקבוצת תיאטרון עדוּת פרויקט הוד-השרון בשורה האחורית משמאל לימין: מורן ברוכים-בר, שירה אופיר, עידן שריג, חן אייזנשטיין, עדי מיודובניקמפנים, משמאל לימין: לינור כתב, ספיר כהן, שחר רומנו, הגר שוקר, עמר ויסבמהלך הפרויקט הן היו תלמידות חטיבות "ראשונים" ו"עתידים", היום תלמידות התיכונים: "הדרים", "נעמת", "מוסינזון" ו"רמון".
תמונתן של רכזות הפרויקט
ריקי ביטון ושלומית רביד- רכזות הפרויקט
תמונה ממפגש הסיום של הפרויקט
מפגש סגירה -הוד השרון