התוכן העיקרי

מכתבה של ירין טמסטת


לעירית ועזרא היקרים ,

ליוויתם אותי במשך שנה וחצי ,

כשהכרתי אותכם התביישתי , פחדתי וחששתי.

עשינו פעילויות ,שמענו סיפורים שבעזרתם הכרנו אותכם ואת המבוגרים.

נתתם לנו ביטחון.

כל שבוע התקיים מפגש וכפי שהתחייבתי לבוא ,כל פעם באתי,

הייתה לי תקווה להישאר כדי שנבין את מה שהיה בשואה , מזה שואה ואיך שרדנו שמה.

השואה זה דבר קשה ,בבית הספר הבנתי מזה אבל לא התחברתי ברגש כי זה היה נראה לי מופרך ודמיוני .

אחרי ששמעתי והכרתי את המבוגרים ואת סיפוריהם הבנתי כמה כוח יש להם .

אתם התחשבתם בנו ובמבוגרים בשביל שלא יהיה לנו קשה ולא נשבר .

היינו קבוצה גדולה ולאט לאט נשרו ילדים ומבוגרים ונשארנו קצת , הקבוצה הכי קטנה והכי איכותית .

בתקופת החזרות היינו בלחץ והרגעתם אותנו .

עברנו הצגות מדהימות , ריגשנו את הקהל וזה עשה לי טוב שהצלחתי להעביר להם מסר , את מה שהיה בשואה .

כדי שלא נשכח.

אחרי שבועיים שלא התראינו והייתי רגילה לפגוש אתכם כל יום ,התגעגעתי.

מה שעברנו חשוב יותר מכל דבר אחר , סוג של חוויה .

אני אוהבת אתכם המון.

חבל שנגמר ..כמה שאתגעגע .

עזרא ועירית אתם זוג נהדר ,מיוחד וייחודי , אין כמוכם ..לב ענק.

 

מקווה שנשמור על קשר .

ירין טמסטת

פרויקט יבנה 23