לפני שנה ישבנו פה, כולנו, אותו הרכב, אותו מקום, אותם אנשים, אבל מחשבות לגמרי שונות. לא הכרנו אחד את השני, הסתכלנו אחד על השני וניסינו לבחון ולחשוב מה יהיה פה השנה? מה זה בעצם הפרוייקט הזה? מי אלו האנשים האלה? והיום אנחנו יושבים כאן, מכירים, חזקים ומחוזקים, יודעים בדיוק מה זה הפרוייקט הזה ויודעים כמה הוא מדהים, יודעים בדיוק מי האנשים האלה ויודעים את הסיפור המדהים של כל אחד מהם. אתם, הניצולים, שורדי השואה, לכל אחד מכם סיפור מצמרר משלו ואישיות מדהימה משלו. אתם אפילו לא יודעים כמה משמעותיים היו המפגשים האלה בשבילינו. למדנו להכיר את ההיסטוריה שלנו, של העם שלנו, שלכם, שבלעדיכם אנחנו לא היינו כאן היום, למדנו להעריך כל דבר שיש לנו היום כי אנחנו יודעים שבאותה תקופה לא היה.
למדנו כל כך הרבה דברים על עצמנו ועל האנשים שסביבנו וזה השיעור הכי חשוב. אז נכון, פספסנו מתמטיקה, ספרות ומדעים אבל מה זה מול הדבר הענק הזה שנקרא תיאטרון עדות?
אנחנו כל כך מודים על הזכות שניתנה לנו להשתתף בפרוייקט הזה שנכנס לנו כל כך עמוק ללב ולא ייצא ממנו, הוא ילווה אותנו לכל החיים.
אף אחד לא ישכח את השנה הזו שישבנו והקשבנו לסיפורים המרתקים, העצובים, המפחידים, עוצרי הנשימה והכמעט בלתי נתפסים שלכם ואחר כך קיבלנו טעימה מהם על הבמה, הניסיון להתחבר לאותה הדמות, לאותה התקופה וכמעט להצליח לחוות כמה רגעים, ארבע הצגות שהיו עולם ומלואו בשבילינו, ארבע הצגות שמשקפות את מה שחוויתם, את מה שעברתם. אולי בשביל מי שצופה מהצד, אלה רק עוד כמה דקות של הצגה, בשבילכם זה חיים. וממש מאחורי הסיפורים שכרגע הוצגו על הבמה, יושבים חבורה של גיבורים, חזקים ואמיצים שעם כל הקושי לא ויתרו ותראו אתכם היום- מעבירים לנו, לדור הבא כדי שנדע ונזכור, שנזכור שיש לנו מדינה ומשפחה ובית חם וחברים ואוכל ואהבה, שנזכור שאתם כאן ושאתם הסיבה שאנחנו כאן, שנזכור שכמה שקשה לנו אסור להתייאש כי מהמצב הכי נמוך אפשר רק לעלות למעלה.
אז תודה עירית ועזרא על פרוייקט מדהים ובלתי נשכח שבלעדיכם לא היה קורה.
ותודה לכם השורדים שהיה לנו יותר מעונג וכבוד לשבת פה ולהקשיב לכם.
אוהבים אתכם אחד אחד.
