למדנו לדעת את זה רק מלהסתכל בעיניים, אני באמת לא אשכח את המפגש הראשון, החשש שהיה לנו בעיניים. החשש של המבוגרים בלהתחיל לחזור לרגעים הקשים והחשש שלנו באייך להתמודד. אז חלק פרשו ואחד הצטרף ואז התחילו החזרות וההצגות והפכנו למשפחה . התרגלנו אחד לשני מראשון בבוקר עד לשישי ושוב עוד שבוע,ואז ההצגות התחילו.ההצגה הראשונה הייתה כמובן המלחיצה ביותר ואני באופן אישי הרגשתי שאני סומכת עליהם שכל אחד ואחד ירגיע. סמכתי שכל אחד ייתן את הכי טוב שלו. סמכתי עליהם שאם מישהו ישכח השני יזכיר לו. ואני באמת כל כך שמחה שהתקבלתי לפרויקט המדהים הזה. 10 החודשים האלו היו מדהימים בעיני. לא רק התחברתי לילדים אחרים אלא גם נקשרתי לכל המבוגרים והכרתי כמה מדהימים הם ואמיצים ,כי זה בכל זאת לא קל לשבת ולדבר על התקופה הנוראה בחייך במשך שעה וחצי וכל שבוע...אני באמת אוהבת את כולכם והכי מקווה בעולם שנשמור על קשר.
אוהבת –נועה כהן .תל אביב 5
