התנסתי במשחק – תחום שבחיים לא הייתי מתנסה מרצוני החופשי, והרגשתי בטוחה על הבמה. הייתי רגועה לחלוטין, ונהנהתי כל כך לעמוד על הבמה ולשחק. אני זוכרת שבתחילת החזרות, עם קבלת הטקסטים הייתי נורא מודאגת: "איך אני אזכור את כל הטקסט הזה?!" או " איך אני אעמוד על הבמה ואשחק כמו שצריך בלי להתעלף באמצע ההצגה מרוב התרגשות???". כמו שהבנתם – הצלחתי להתגבר על הפחדים האלו. ההתגברות וההתמודדות נתנו לי כלים להמשך החיים, ואני גאה שהצלחתי להעביר לקהל את סיפוריהים של הניצולים בצורה מיוחדת ומרגשת כזו. בתחילת השנה, היינו ביישנים ופחות התחברנו למבוגרים. לקראת המופע וגם אחריו, התחברנו אליהם יותר והפכנו למשפחה של ממש! אני מקווה שהמסר החשוב עבר הלאה לקהל, וימשיך לעבור לדורות הבאים.
תודה רבה על הכל
גל לבהר, תאטרון עדות 2015 רמות ים
