 |
דב שי - שרצר ז"ל נולד ב 1927, בשם אליו-ברונו להוריו לוטה- לאה דרוקמן ומקס מרדכי-יאיר שרצר, בעיירה בנילה ליד צ'רנוביץ, בוקובינה אח לסוניה. למד בבנילה בביה"ס העברי "תרבות", בגיל עשר נשלח ללמוד בגימנסיה בעיר סטרוז'ניץ. עם כיבוש בוקובינה ע"י רומניה וגרמניה ב-1941, לאחר שלושה ימי פרעות במהלכם הוסתרה המשפחה בהרים ע"י אוקראינים מקומיים. משם גורשו לטרנסניסטרייה. לאחר 4 חודשים של "צעדת מוות", דרך סטרוז'ניץ, צ'רנוביץ, וחציית הדנייסטר הגיעה המשפחה לגטו מוגילב ושרדה. שם נלקח דב לעבודת-פרך בטרנסניסטרייה. עם השחרור ע"י הצבא האדום באביב 1944, חזרו לצ'רנוביץ, שם למד דיפלומטיה באוניברסיטה. ב-1946, עברו לסאטו-מרה ברומניה, שם החל בפעילות ציונית. בדצמבר 1947, עלה באניית המעפילים "פאן יורק", שגורשה ע"י הבריטים לקפריסין, למחנה בקראולוס. שם למד בסמינר למורים והחל ללמד. בפברואר 1949 עלה ארצה, ושירת כמורה-חייל בתרשיחא- מעונה. מ-1951 עבד בתחום החינוך, הניח את היסודות למערכת החינוך בארץ ושימש כמפקח מחוז המרכז. לימד והקים את ביה"ס להכשרת מורים בבית-ברל ואת "המכון לשיפור מערכות חינוך". מ- 2018 הקדיש עצמו להנצחת שואת יהדות בוקובינה. נישא ב-1955 לד"ר ורה אדלר, אב למיכל ולשלומית. סב לעדי, רוני וגליה. סבא-רבא לגל. גר מ- 1959 ברמת-אביב, מ-2017 השתתף בקבוצת "תיאטרון עדוּת" בתיכון "אליאנס". דב יקירנו, נפטר בחטף ב-15 פברואר 2018, בגיל 91, איש צלול ומלא תוכניות לעתיד. |
 |
ז'אק לילינטל (יוהן יאן) נולד בשנת 1928, בקראקוב בפולין, לאמו ברוני לבית בלומנפרוך מאושווייניצ'ים ולאביו יוליוס יליד אוסטריה. ב- 33 לאחר עליית הפשיסטים לשלטון, עברה המשפחה מאוסטריה לקראקוב. ב- 1939, בעת מנוסה ללבוב, הגרמנים הפציצו אותם וז'אק לא מצא את הוריו ונשאר לבדו לאורך כל המלחמה. ההורים המשיכו ללבוב. ז'אק בן ה- 11 חי בעיר טארנוב והתקיים בכוחות עצמו. ב- 45 בגיל 18 היה פעיל עליה והוביל יהודים מהמחנות לאניות מעפילים בצ'ינאצ'יטה שבאיטליה. ב- 48 עלה לארץ בטיסה, גוייס מיד לצה"ל ושרת בחיל השריון. ב- 87 עבר למושב מזור. ז'אק נשוי לדלית יש לו בת ובן סיוון ויובל, ומנישואיו הראשונים שתי בנות אילנה ואורית וחמישה נכדים. |
 |
משה מכטינגר נולד בעיר לודז' שבפולין ב-1920 להוריו יוסף וטובה לבית ניומן. ארבעה ילדים היו במשפחה: אווה, משה, דינה והאח הקטן חיים. לאב היה בית מלאכה לכפפות. משה למד בבית ספר יהודי ובבית ספר ממלכתי פולני. מגיל 10 היה חבר בתנועת "הנוער הציוני". עם פרוץ המלחמה, בדצמבר 39', ברחו משה ואחותו אווה לאזור הרוסי במזרח פולין, יחד עם בני הדודים אנקה, רוז'ה וזיגמונט קיבלו דרכון רוסי, ונשלחו לעיר טומסק שבסיביר. משה ובן דודו זיגמונט שימשו כמכונאים. ב 43 גויסו שניהם לדוויזיה הפולנית במסגרת הצבא האדום ושרתו בגדוד מרגמות. השתתפו בלחימה לשחרור פולין וכיבוש ברלין. משה זכה במדליות ואותות הצטיינות על השתתפותו במלחמה. ב 45, עם סיום המלחמה, חזר לפולין לעיר ביאלה פודלסקה, המשיך לשרת ורק בחודש יולי 1946 שוחרר מהצבא. עם גמר המלחמה כשהתברר, שאיש ממשפחתו הקרובה או המורחבת לא שרד, עזב משה, במסגרת קיבוץ, לאוסטריה. לאחר מספר חודשים במחנה פליטים של אונר"א והג'וינט, ברח לאיטליה. משם, במרץ 47, הפליג לארץ באנייה "מולדת" שנלכדה בידי הבריטים וגורשה לקפריסין. באוגוסט 48, בעזרת ארגון "ההגנה", פרצו משה וחבריו את גדר המחנה ובמבצע בריחה הפליגו לארץ בסירת דייגים והגיעו לחוף קרית-מוצקין. למחרת גויס לצה"ל. לאחר השחרור הצטרף לקיבוץ הכשרה "שבילים" ליד נס ציונה. בפברואר 1949 נישא לרחל. עם התפרקות הקיבוץ גרו בירושלים ובנובמבר 1952 עברו לנס ציונה. למשה ורחל שני 2 בנים: יהודה ויוסף ו-7 נכדים. |
 |
יוסף דב אברהמי נולד בעיר פאשקן ברומניה ב- 1925. למשפחת אברמוביץ, להורים משה ורבקה לבית בראונשטיין. חמישה אחים היו במשפחה: יוסף, פני, יצחק, חיים ולאה. יוסף הועבר למחנה עבודה קלפו- בונדרה שם עסק בתפירה ותיקון מדים לגרמנים. משם הועבר ל- טירספו ליד אודיסה. ב- 1945 עם השחרור בידי הרוסים ברח ליאסי ולפאשקן, שם מצא את אחיו חיים הפצוע והעבירו לבוטושאן. לאחר מסע רגלי מפרך דרך הונגריה ואוסטריה הגיע ב- 1946 לטורינו באיטליה שם שהה שנתיים.ב -48 עלה לארץ בעליה ב' באוניה היוונית "טטי", הגיע מיד אחרי מלחמת השחרור לבנימינה לבית עולים. יוסף גויס לצבא, לאחר שנה וחצי עלתה משפחתו לאבן יהודה. לאחר שחרורו מהצבא עבד בפרדס רכטר, שם הכיר את אשתו זלדה וב- 50 נישאו. מ- 49 החל לעבוד בשרות בתי הסוהר בדרגת פקד כמתרגם כמחסנאי של כל בתי הסוהר בארץ לאורך 32 שנה. לאחר פרישתו לגמלאות עבד 16 שנה בארכיון המרכזי של בנק לאומי.ליוסף שני בנים ובת: משה, חנוך ושרה, עשרה נכדים ושלושה נינים. |
 |
גניה סל
|
 |
משה רוטמן נולד ב- 1928 באוז'גורוד, צ'כיה, להורים מאיר ויולן רוטמן. במאי 44 כשהאב עסק בסידור נסיעת המשפחה לארץ ב"רכבת- קסטר", נשלחה המשפחה לגטו אוז'גורוד ליד תחנת הרכבת, משם נשלחו ברכבות-משא לאוושויץ. האם והאחות נשלחו למשרפות. לאחר שבועיים, משה ואחיו הועברו למחנה עבודה ארלמבוש. אחיו נשלח בחזרה לאוושויץ והאחות מוחזרת למחנה עבודה בפולין. עם התקרבות הרוסים ב- 44 הועבר לדירנאו, ולאחר חודשיים לשוטנברק. בגיל 17 בסיום המלחמה שוחרר ע"י הרוסים והגיע בטרמפים הביתה, שם פוגש את אחותו. באוקטובר 47 עלה לארץ במסגרת עלית הנוער, למשק הפועלות בעפולה ומשם לקיבוץ עמיר. ב- 48 התנדב לצה"ל נילחם במשמר הירדן ונפל בשבי הסורי, ב 49- משתחרר ובשנת 50 נישא למרים. להם שלושה ילדים, שבעה נכדים ונינה. 33 שנים עבד משה כמפקח בניין וממונה בטיחות בתעשייה הצבאית. |
 |
פישל יונגמן נולד בשנת 1921 בעיר לודז', פולין. משפחתו מנתה הורים ו - 4 ילדים. פישל ואחיו נלקחו בשנת 40 ' למחנות עבודה בגרמניה ושם נפרדו דרכיהם. ב 43- ' נשלח פישל לאושוויץ, שם שהה עד 45 '. בצעדת המוות הובל למחנות גרוס-רוזן בלכנהיין ושוחרר בבוכנוואלד. פישל עלה לארץ בשנת 50 '. נישא ללילי שנפטרה לאחרונה. לפישל 2 ילדים ו 4- נכדים. |
 |
חווה קליינברג נולדה בהונגריה בשנת 1927. בזמן המלחמה הייתה בגטו קושיצה ומשם נלקחה לאושוויץ,שם איבדה את הוריה. חווה הייתה יחד עם אחותה במחנה ברגן בלזן, משם נלקחו לגרמניה למרקלברג. באפריל 45, בצעדת המוות, בגבול הצ'כי היא ברחה מהטרנספורט ובטעות נפרדה מאחותה. הן נפגשו כעבור שישה חודשים. חווה עלתה לארץ בעליה בלתי לגאלית בשנת 1946 באוניה ''הגנה''. בשנתיים האחרונות, לקחה חווה חלק בפרויקט "תיאטרון עדוּת" . בשנת 2005 השתתפה בפרויקט בגבעתיים, וכמה חודשים לאחר מכן הצטרפה כחברת ועד מייסד לעמותת תיאטרון עדוּת. חווה ובכינוייה ההונגרי - צ'פי, הייתה אישה אצילית, מיוחדת, בעלת שמחת חיים וחוש הומור ציני במיוחד. צ'פי עזבה אותנו במפתיע ממש באמצע החיים, כשהיא מלאת אנרגיה, עם המון תוכניות לעתיד, טיולים ונסיעות שחיכו לה, והמון בילויים. חווה נפטרה ב27 באפריל השאירה מאחוריה משפחה וחברים אוהבים רבים שיזכרו אותה תמיד... יהיה זכרה ברוך |
 |
משה רמון נולד בהונגריה 1929. בזמן המלחמה היה במחנה ועבד אצל ההונגרים בהריסת בנינים מטעם הגרמנים והסתתר. עלה לארץ ב- 1946 בעלית הנוער "הבונים. היה בקיבוץ עין חרוד ואפיקים ועבד כמחסנאי טכני. משה הקים משפחה בארץ ישראל יחד עם דינה להם שתי בנות ובן, עשרה נכדים ושני נינים. משה לקח חלק בתיאטרון עדות בתל אביב בשנה האחרונה לחייו ונפטר באפריל 2004. |
 |
ציפי אבטליון נולדה בקרוסנו בפולין 1935. בזמן המלחמה גויס אביה לצבא הפולני, נהרג במלחמה ומקום קבורתו לא נודע. ציפי ואמה,הסבא והסבתא התגוררו זמן קצר בגטו והצליחו להבריח את ציפי למשפחה פולנית. עם פינוי הגטו הצליחה אמה לחמוק וכך נפגשו שתיהן והוסתרו בבקתת עיקרים בעלית גג, בבור טחוב וביער הקרוב. ציפי עלה לארץ בחורף 1947, שרתה בצה''ל, נישאה לנחמן ב-1957 ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים. ציפי לקחה חלק בתיאטרון-עדוּת בחדרה בשנתה האחרונה לחייה. ונפטרה באוגוסט 2005. |
 |
שמעון תדהר (דסברג) נולד ב- 1933 בהולנד. בערב ראש השנה תש''ד 21.9.43- גירוש לוסטרבורג. מחודש מרץ 1944 עד סוף ינואר במחנה כוכבים בברגן בלזן, עד השחרור של הצלב האדום ב -WURZAS , דרום גרמניה. בחודש אוגוסט 1945 חזר להולנד, ועלה לישראל ב - 1950 . הקים משפחה עם ילדים ונכדים, התגורר בקבוצת יבנה. שמעון השתתף בתיאטרון- עדות ביבנה ב- 2005, נפטר באוקטובר 2006. |
 |
יצחק פרלה נולד בוורשה שבפולין- 1925. בילדותו, התחנך בבית היתומים של הד"ר יאנוש קורצ'אק, שם ספג את ערכיו ובו עוצבה אישיותו. בפרוץ מלחמת העולם, נמלט מגטו וארשה לרוסיה. נלחם כנגד הגרמנים לצד הפרטיזנים ובשורות הצבא האדום. עלה לארץ בספטמבר 1948, באוניה פאן יורק. בארץ, עסק במסגרות שונות במקצועו כמסגר, אותו למד והתמחה בסיביר שברוסיה. עם פרישתו לגמלאות, הקדיש את עיקר מרצו וזמנו, במשך שנים רבות, להתנדבות בבית החולים לילדים ע"ש שניידר. במקום זה ראה את המשך דרכו בעבודת הקודש שבנתינה למען ילדים הזקוקים לעזרה. יצחק השתתף בתיאטרון עדות ברמת גן בשנה האחרונה לחייו, והותיר אחריו בן, כלה ושלוש נכדות. |
 |
יוכבד גולדשטיין ילידת פולין- 1928. בזמן המלחמה הייתה במחנה שטוטהוף ובגטו וילנה. עלתה לארץ בשנת 56. הייתה מנהלת חשבונות ב ''סולל בונה''. נישאה ליעקב (ז''ל). אם לשתי בנות וסבתא לשמונה נכדים. השתתפה בפרוייקט ת"א בשנת 2004. |
 |
הניה דרצ'ין ילידת פולין- 1930. בזמן המלחמה הייתה באושוויץ, גרוסרוזן, מאטהוזן והונצפלד. עלתה לארץ ב-46. התיישבה בקיבוץ רמת יוחנן ועבדה כגננת, נישאה למאיר (ז''ל), אם לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים. השתתפה בפרוייקט ת"א בשנת 2004. |
 |
אדית ויינברגר |
 |
עדנה לוין
|
 |
מנדל רוטשטיין יליד לודג' שבפולין - כשפרצה המלחמה היה ילד בן 9. אחרי סגירת הגטו קיבל אישור לעבוד במפעל למסמרים בו הועסקו רק ילדים, שנקרא :"הגיהינום של הילדים". אחרי שנה הועבר למפעל אחר לייצור מתכות לגרמנים. עם חיסול הגטו נלקח לאושוויץ, הופרד מאימו ונשאר עם אביו. משם הועבר לעיר פרידלנד, על גבול צ'כיה, שם עבד במפעל לייצור פרופילים לאווירונים. שוחרר במאי 1945 על ידי הרוסים. ב- 49 עלה לארץ. חי במושב תלמי אליעזר מנדל רוטשטיין זכרונו לברכה מפרוייקט מועצה איזורית מנשה נפטר ביוני 2009 |
 |
ציפורה ברנע (וולק) |
 |
עליזה שקדי (מסיקה) נולדה בשנת 1936 בעיר בנגזי, לוב. בשנת 42 ' נלקחו עליזה ומשפחתה למחנה הריכוז ג'דו. ב- 42 ' עם כניסת בנות הברית ללוב חזרו עליזה ומשפחתה לבנגזי. ב- 49 ' עלו ארצה. ב- 60 ' עליזה נישאה לצבי שקדי סקג'ו , אף הוא ניצול שואה. לעליזה 2 ילדים ו- 3 נכדים. נפטרה בדצמבר 2009. |
 |
אליהו דסקל-פוקס () נולד בשנת 1927 באלשוורצה שברומניה. האב דב והאם היני לבית הופמן. במשפחה היו עוד אח יצחק, ואחות לילי. במאי 44 הועברה המשפחה לגטו סילד שומיו ומשם נשלחו ברכבות לאושוויץ. שם הופרדו, ההורים והאחות נשלחו להשמדה, אליהו ואחיו נשלחו לעבודה למחנה בוכנוולד ובוכמפראיין. ב-45 הובלו בצעדת מוות למחנה של שבועיים לשלוסנברג, לשוורהופן ולנוינברג, שם שוחרר במאי 45 בידי הצבא האמריקאי. אליהו אומץ ע"י דודתו היחידה בפלדפינק. ב-48 עלה לארץ, גויס לצבא, ועבר לגור עם משפחתו המאמצת במושב בנייה. השתתף במלחמת השחרור, מבצע קדש, ששת הימים וההתשה. ב-58 נשא לאישה את אילונה שוורץ ועברו לגור בבנייה, להם 3 ילדים: דב יצחק ורינת, ו-4 נכדים. לצערנו, אליהו לא סיים את תהליך פרויקט תיאטרון עדוּת במ. אזורית ברנר. אליהו נפטר ב-9 לפברואר 2010. חברי הקבוצה העריכו מאד את אליהו, וחסרונו היה משמעותי בהמשך. יהי זכרו ברוך. |
 |
אסתר טמיר (גנץ)
|
 |
אסתר טון ילידת ליטא- 1919 בעת המלחמה הייתה בגטו שבלי ושם השתחררה. עלתה לארץ ב1971, נשואה ליעקוב, אם לשלושה וסבתא לאחד עשר נכדים, וארבעה נינים. |
 |
שרה פינגזון (מנטליק) נולדה בשנת 1927 בבריסל, בלגיה, להוריה יחיאל מנטליק וז'אן (מלר) במשפחה 3 אחים: בן-ציון, רחל וצבי. עם פלישת הגרמנים ב- 1940 ברחה המשפחה לצרפת, אחרי שהייה במחנה פליטים, חזרה הביתה לבלגיה. עם תחילת מעצרי היהודים, נשלחו שרה בת ה-15 ואחיה צבי בן ה-8, לשוויץ. ב-43 נתפסו ההורים והאחות רחל והובלו לאושוויץ- בירקנאו ונרצח שם. מ- 43 ועד 43 גרה שרה בביתם של משפחת פיקארד בעיר ברן. צבי שהה בביתו של כומר בעיירה ליד ציריך. בספטמבר 45 עלו ארצה שרה ואחיה צבי, ופגשו את אחיהם בן ציון, שהגיע לארץ שנה לפניהם. אחרי מחנה עתלית, הצטרפו לגרעין של "גורדוניה" ברמת דוד. שרה הייתה חברה בקבוצת שגב, ועם תחילת המאורעות עברה לאבוקה, ב- 48 נישאה לשמחה, להם בן ובת: עובד ומיכל, 6 נכדים ונין אחד. |
 |
משה זבצקי יליד 1925 בעיירה פאינצנו בפולין. ב-35 עברה המשפחה לגור בלוד'ג . במלחמה עברה המשפחה לגטו לוד'ג בינואר 42 קיבלה המשפחה צו גירוש ומשה נשאר יחידי בגטו .ב-44 נשלח משה לאושוויץ בירקנאו ומשם למחנה עבודה גליביץ .בינואר 45 יצא לצעדת המוות .עם תום המלחמה עלה לארץ ב -47 ,שרת בצה"ל היה חבר בקיבוץ עמיעד. נשוי לרינה, להם שלושה ילדים וחמישה נכדים. |
 |
איסר לוין יליד וילנה - ערב מלחמת העולם הראשונה - 1914 עם פרוץ המלחמה גויס אביו לצבא הרוסי ונפל בשבי הגרמני. ב-27 סיים את לימודי הגימנסיה העברית בוילנה. ב- 31 קיבל תואר מגיסטר בכימיה מאוניברסיטת וילנה. ב- 37 נישא לריבה ונולדה בתו. ב- 39 נשלחו הוריו ואחיו למחנה עבודה באסטוניה ונרצחו שם. איסר הצליח להסתתר עם משפחתו בגיטו, בין מחבוא אחד לשני. בעזרת ניירות מזויפים ברחו לכפר כמשפחה פולנית. עם השחרור נולד בנם יונה, והם עלו לישראל . איסר שרת בפלמ"ח ואחרי מלחמת השחרור עסק כל השנים בהוראה. בנו יונה, נפטר ב-1984, ואשתו ריבה נפטרה בשנת 2004. לאיסר חמישה נכדים ושתי נינות |
 |
אורנה שני (וינטר) נולדה בשנת 1930 בעיר בוקובינה, רומניה. במהלך המלחמה נותרה לבדה והועברה לבית יתומים בטרנסניסטריה, אוקראינה. שם עברו עליה ימים של קור ורעב. כל משפחתה נספתה. ב- 44 ' עלתה יחידה לארץ באוניה "מורינו". עד להגעתה למשפחת פקר בכפר יהושע ואומצה על-ידם. בילתה לילות רבים על ספסל ברחובות תל אביב. במהלך מלחמת השחרור גוייסה לחטיבת הנגב. ב 49- ' נישאה אורנה לאמנון. לאורנה 2 ילדים ו - 5 נכדים. אורנה נפטרה בנובמבר 2010 |
 |
עליזה - אליזבט לנט לבית פוגל 1918- 2010 נולדה בקרקוב שבפולין בשנת 1918. אביה, מאיר פוגל שרת בצבא ואמה, הנצ'יה הייתה מורה לגרמנית. אחיה, קרול סיים לימודי משפטים. מילדותה שקדה על לימודי הפסנתר. כשפרצה המלחמה הייתה עליזה סטודנטית למוסיקה בקונסרבטוריום. במרץ 41 אולצו לעבור לגטו. עליזה עבדה במתן שיעורים פרטיים לילדים וניהלה בביתה ספריה פרטית להשאלת ספרים. ב- יוני 42 נלקחו הוריה באקציה למחנה ההשמדה בלז'ץ ושם נרצחו. ב- 42 נישאה לנתן פלצמן. יחד עבדו בבית החרושת. ב- 43 נלקחה למחנה הכפייה פלאשוב שם הועסקה בעבודת פרך. באוגוסט 44 נלקחה למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. בעלה נכלל ברשימת עובדי שינדלר. עליזה סבלה את כל זוועות המחנה: רעב, קור, מחלות, השפלות וניצלה ממוות מספר פעמים. ב- 44 הועברה לגרמניה לעבודה במחנה וילישטל, ומשם למחנה טרזיינשטט בצ'כיה, שם שוחררה ע"י הצבא הרוסי במאי 45. בתום המלחמה חזרה לקרקוב. ב- 47 ילדה את בנה הבכור- אדם. עליזה עסקה בהוראת פסנתר והמשפחה חיה חיים נוחים ותרבותיים. ב- 58 עלו לישראל והתיישבו בתל-מונד. עליזה החלה לעבוד כמורה לפסנתר. ב- 1960 ילדה את בנה השני - חיים. בעלה נפטר ב- 67 בזמן מלחמת ששת הימים ביום בו נפצע בנה אדם בקרב. במשך השנים נולדו לה שלוש נכדות. ב- 2009 נפטר בנה הבכור, אדם. עליזה לימדה פסנתר ברציפות 65 שנה, מהם 53 בתל מונד, ממש עד ימיה האחרונים, בגיל 92. היא לימדה מאות תלמידים וזכתה לאהבתם והערכתם והפכה למוסד במקום מגוריה. בכל שנותיה סיפרה את קורותיה בשואה, במתנסים ובבתי הספר ככל שנתבקשה, וניסתה להנחילה לדורות הבאים. עליזה נפטרה ב- 24 ביולי 2010. עליזה הייתה אהובה ונערצת בקבוצת תיאטרון עדוּת בתל מונד. הצעירים נקשרו אליה מהיום הראשון בו נפגשה הקבוצה. יהי זכרה ברוך |
 |
דינה יורוביצקי |
 |
הרי בלומנפלד
|
 |
אלי בר לוי (פרנקל) נולד בשנת 1926 בעיר לודג' שבפולין. במשפחה בת 4 נפשות. עד פרוץ המלחמה למד בבית ספר פרטי של יצחק כצנלסון. אביו קיבל עבודה בפירוק קרונות פחם ואלי עבד במפעל מתכת. ב-42 גורשו הוריו למחנה חלמנו והוא נשאר עם אחותו. ב-44 עם חיסול הגטו הועברו לאושוויץ שם הופרד מאחותו שנשלחה מיד לתאי גזים, אלי הוצב לעבוד במפעל לייצור רימוני יד כחרט. ב-45 עם חיסול אושוויץ, לאחר צעדת המוות, הגיע למאוטהאוזן ומשם לאבנזה ולגוּזן. שוחרר ב-45, הגיע לאיטליה שם הכיר את בלומה ועלו ב-47. שרת בצבא קבע והשתחרר ב-70. כאזרח ניהל שני מפעלים בתחום הטכסטיל. לאלי ובלומה 2 בנים,בת וחמישה נכדים. |
 |
פרומה לאבר (ווינשטיין) נולדה בשנת 1931 בבסרביה, רומניה. עם הכיבוש, פרומה ומשפחתה נמלטו לעיירה באר באוקראינה, נתפסו והועברו לגטו. בסתיו 42 ' בעת אקציה לחיסול הגטו נהרגו הוריה ואחותה בת השנה. פרומה נמלטה לבאלקו. ב- 43 ' נתפסה ונשלחה למחנה עבודה בטולצ'ין. ב- 44 ' שוחררה ומאז התגלגלה בבתי יתומים ומשפחות אומנות. ב- 55 ' נישאה לראובן, וב 77- ' עלו ארצה מקישינב עם משפחתם. לפרומה 2 בנות ו - 2 נכדים שנולדו בארץ. |
 |
רותי דנציגר (פיינטוך) נולדה בלודג', פולין, בשנת 1926, בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה מלאו לה 13 שנים. לאחר הקמת גטו לודג' חייתה בגטו 4 שנים, עד לחיסולו ב- 44. בגטו עבדה בבית חרושת לקש, "שטרורסורט", ובבית הקברות בלודג'. ב-44 נשלחה עם האם יוכבד, האב אברהם והאח משה בטרנספורט למחנה הריכוז רוונסבריק. שם הופרדה מאמה בסלקציה ונפגשו רק כעבור חצי שנה, ומאז נשארו יחד. מרוונסבריק נשלחו למחנה ויטנברג, שם עבדו בבית-חרושת לנשק. ב- 45 שוחררו ע"י הצבא הרוסי ושבו עם האם ללודג', הצליחו לאתר את האב והאח ששרדו את מחנות הריכוז, והמשפחה התאחדה מחדש ונשארה בלודג' 10 שנים נוספות. ב- 46 נישאה ליעקב דנציגר, ניצול שואה ממחנה אושוויץ. נולדו להם 2 בנות: טובה ומירה. ב- 56 עלו לישראל לפרנסתם, פתחו חנות למוצרי מזון. יעקב נפטר בשנת 95. רותי סבתא ל- 5 נכדים וסבתא רבא ל- 6 נינים ונינות.
|
 |
אסתר ויזל (גרוס) נולדה בשנת 1921 בטרגומורש,בטרנסילבניה.7 אחים היו במשפחה.ב- 38 האב נפטר.ב- 40 נכנסו ההונגרים.ב- 44 נשלחו לאושוויץ, אסתר בת 23 ,יחד עם אימה,2 אחיותיה והאח,שנשלחו מאוחר יותר לקרמטוריום. מאושוויץ הובלה לגרמניה ועבדה בכפיה במפעל לחלקי מטוסים. השתחררה בטרזינשטט. ב- 45 עם השחרור הוחזרה לטרגומורש.ב- 46 פגשה את אחיה שנלקח למחנה כפייה ועברה לגרמניה ל 3- שנים. ב 47- נישאה לצבי,וב- 49 עלו לארץ יחד עם בתם. להם 3 ילדים 3 נכדים ו- 2 נינים |
 |
יוסף זקר נולד בשנת 1924 בעיר ארטה ביוון, להוריו יהושע ופרלה לבית סאבא, אח למרים, ציונה ושמחה. המשפחה חיה בעיר עם עוד כ- 200 משפחות יהודיות. יוסף למד עד כיתה ה' ואז החליט ללמוד מקצוע. במרץ 44 הועברה כל משפחתו למחנה היידרי באתונה, משם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. ב- 14 באפריל נכנסו יוסף עם הוריו ושתי אחיותיו לאושוויץ. בסלקציה הראשונה נלקחו הוריו להשמדה, אחיותיו הובלו לעבודה. יוסף שוכן בבלוק 13 ואולץ לעבוד ביחידת "הזונדרקומנדו" במשרפות, תחילה ב"בונקרים" ואח"כ בקרמטוריום 2. בנובמבר 44 חויב לעבוד בהריסת מתקני השריפה, הצליח להתערבב בין אסירי המחנה וכך ניצל מחיסול אנשי הזונדרקומנדו. בינואר 45 נילקח בצעדת מוות עד למאוטהאוזן ולאחר חודש למחנה מלק באוסטריה ועם פינויו הועבר לאבנזה. ב- 6 במאי שוחרר בידי האמריקאים, חזר דרך איטליה ליוון ופגש את אחיותיו ששרדו. ב- 46 עלה לארץ, נעצר בידי הבריטים ונכלא בעתלית. ב- 51 נשא לאישה את בלה (לבית משולם) ועבר להתגורר בתל אביב. נולדו להם בן ובת: יהושע ופנינה שלושה נכדים ו-2 נינות. |
 |
אילנה בלומנפלד ילידת צושאדה בוקובינה 1937. כל זמן המלחמה היתה בטרנסניסטריה. עלתה לארץ ב- 47. 30 שנה חינכה ולימדה כגננת דורות רבים של ילדים, נשואה להרי,אם לשניים נפטרה ב- 2017 |
