התוכן העיקרי

תל אביב 2015

תמונתו של יצחק אלטמן

יצחק- ארנסט אלטמן
נולד בעיר קז''מרוק בצ''כוסלובקיה, ב-1929 בן יחיד להוריו צבי- דזידר אלטמן ומרגרט לבית אפל. המשפחה חייתה בעיר קושיצה שעברה לשלטון ההונגרי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1938 ל- 1944 לא נשקפה להם שום סכנה. עם כניסת הגרמנים ב- 1944 החלו לשלוח יהודים למחנות המוות בפולין. המשפחה ברחה לסלובקיה ובקז''מרוב שהו בבית הסב יחד עם עוד 20 בני משפחה. לאחר חודש עברו למקום מסתור אחר. באוגוסט 1944 פרץ המרד הסלובקי נגד הגרמנים ויצחק הצטרף עם אביו אל הפרטיזנים.  ב-1 באפריל הסתיימה המלחמה, אז נודע להם שכל בני המשפחה שנשארו בקוז''מרוב נלכדו בידי הגרמנים בספטמבר 1944. עם השחרור חזרו לקושיצה, יצחק הצטרף לתנועת "השומר-הצעיר" והשתתף שם בהקמת קיבוץ "להבות חביבה". ביולי 1949 עלה יצחק ארצה דרך ברי באיטליה באנייה "עצמאות" והתגורר בתל אביב. האב צבי הגיע באותה שנה. יצחק גויס לצה"ל, לחיל-האוויר וב-1950 סיים לימודים בטכניון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. ב- 1954 נשא לאישה את שושנה והקימו משפחה. יצחק עסק כל השנים כמהנדס אלקטרוניקה. ליצחק ושושנה שני בנים ובת: דני, דפנה וגדי, ושמונה נכדים.

   
תמונתה של שושנה אלטמן

שרי-שושנה אלטמן (לבית שרפינסקי)
נולדה בשנת 1933 בברלין גרמניה. בת יחידה להוריה זכריה שרפינסקי ושרה לבית אייזנשמיט. אחרי ליל הבדולח בנובמבר 1938 עם הוראת הגרמנים שכל בעלי נתינות פולנית חייבים לעזוב את גרמניה עזבו האם ושושנה לפולין ושהו כחודש בלודג''. משם עברו לוורשה ובעזרת תעודת מעבר שהשיג האב הפליגו מטריאסט לאיסטנבול וב- 1940 נכנסו לפלסטינה. שושנה שרתה בצה"ל בבסיס הדרכה שם נפגשה עם יצחק. ב- 1954 הם נישאו. שושנה עסקה כמזכירה ותמכה ביצחק בעלה בעת לימודיו. לשושנה ויצחק שני בנים ובת: דני, דפנה וגדי, ושמונה נכדים.

   
תמונתה של יהודית בקלש

יטי- יהודית בקלש (ליברמן)
נולדה ברומניה בעיר בקאו במאי 1941 להוריה נח דוד ליברמן וחיה לבית יונס. במשפחה אחות גדולה רוזה ואח קטן שמעון. כל תקופת המלחמה שהו בבקאו. בשנת 46 עם איסור יציאה ליהודים תחת השלטון הקומוניסטי הצליחו להימלט מרומניה בבריחה וגנבת הגבול בדרך קשה בין יערות עד לאוקראינה. שהו בעיירה ומשם עברו לווינה. האב היה פעיל בארגון הג''וינט ועסק כל העת בעזרה ליהודים בדרכם לארץ. בשנת 1948 לאחר שנה בווינה עלו לארץ. מחיפה נשלחו הישר לבאר יעקב ומשם לרמלה. יטי בת 17 הכירה את שמואל ניצול שואה מ"ילדי טהרן" והם נישאו בשנת 1958 ברבנות בתל אביב. נולדו להם שני ילדים: שייקה הבן הבכור ורוית קלמן הבת הצעירה. ליטי ושמואל 4 נכדים, שניים מכל אחד מילדיהם.

   
תמונתו של שמואל בקלש

שמואל בקלש
נולד בוורשה בפולין, בשנת 1930 להוריו שי בקלש וחנה במשפחה היו אח בכור דוד, אריה, שמואל ואח קטן ישראל, איתם חיו הסבים יוסף אפלבוים דוד בקלש והסבתות מירחה וחיה. ב- 1939 ברחה המשפחה לרוסיה ברכבות והגיעו לביאליסטוק. בשנת 1940 עברו לעיר אוזבקיסטן שם נפטר האח. ב- 1942 עזבו שמואל ואחיו ישראל את רוסיה כחלק מקבוצת ילדי טהרן בארגון הגנרל אנדריאס הבריטי. אחרי מספר חודשים הועברו למחנה צבאי בקראצ׳י שם חלה במלריה. בסוף 1942 הפליגו מהודו לאלכסנדריה ומשם ב-1943 לישראל, יחד עם עוד 1228 "ילדי טהרן". נשלחו לכפר חסידים משם למוסד בירושלים בבני ברית. בגיל 14 עבר לחדרה- משק הפועלות. שם למד ועבד. ב-1944 נודע לשמואל ואחיו שאביהם נפטר ברוסיה. ב-1946 עבר לקיבוץ נווה איתן ולאחר חצי שנה לבן שמן. שרת שם כחייל. לאחר המלחמה הצטרפו לקבוצה ועלו לקרקע בקיבוץ ארז למשך שנה. ב- 1948 עלתה האם חנה עם בעלה השני. שמואל עבד בצה"ל 40 שנה והתגורר ברמלה הכיר את יהודית ליברמן וב- 1958 נישאו. לשמואל ויטי בן ובת: שייקה ורוית קלמן וארבעה נכדים.

   
תמונתו של דוד ברנר

דוד ברנר
נולד בשנת 1938 בעיירה קרסנוברוד במחוז לובלין בפולין להוריו משה והניה ברנר. במשפחה היו האח הבכור נתן, אחותו התאומה אסתר וצבי. איתם גר הסב אהרון שייע האשל. ב- 1939 פלשו הגרמנים ושרפו את ביתם עם כל בתי היהודים בעיירה. המשפחה ברחה ללבוב. נדדה לסיביר למחנות עבודה ומשם עברו לקירגסטן, בעיר פרונזה באיזור אסיה התיכונה. ב-1943 גויס האב לצבא האדום. ביוזמתו של האח נתן בן ה-13 הצליחה המשפחה להתקיים ותודות לו נשארו בחיים. ב-1946 חזרו לפולין, לשצ''צ''ין הצטרפו לקבוץ "דרו" בכוונה לעלות לארץ. הילדים שלא רצו להיפרד מהאם המשיכו לגרמניה ושהו במבנה לפליטים. ב-1947 הצטרפו למסע בתנועת "העפלה" ובעזרת שליחי עליה ב'' חצו את הרי האלפים מאוסטריה לאיטליה. שהו ב-מילאנו. משם, בחסות אירגון הג''וינט עברו למחנה פליטים ב-פארמו. ב-1 בספטמבר 1948 הגיעו לחופי הארץ באנייה "קסרטה". שהו בנתניה ועברו משם ליפו. דוד שרת בצה"ל השתתף במבצע קדש ובכל מלחמות ישראל. לדוד שני בנים: ברוך ומשה ו- שישה נכדים.                                                                                           

   
תמונתה של בלה כהן

בלה כהן
נולדה ב-1930 בעיר דורוחוי שבצפון רומניה. לשרה לבית סטולרו ושמעון יום טוב. בלה היא הרביעית בין שישה ילדים: בנימין, מניה, משה, פרידה וברוך. אביה עבד כאופה ואמה עזרה לו במאפייה המשפחתית. ב- 1939 גויס אביה לצבא הרומני. בקיץ 1940 ארע פוגרום בעיירה, עשרות יהודים נרצחו יחד עם דודתה של בלה ובעלה. בספטמבר, הובלה המשפחה ברכבות-משא לטרנסניסטריה שבאוקראינה, דרך אוטקי והוכנסו לגטו מוגילב בתנאי מחייה קשים. בלה, אימה ואחיה הבוגרים הועסקו בעבודות כפייה, בעיקר בבניית גשר על נהר הנייסטר. בלה ומשפחתה הצליחו להימלט מהאקציות שבהם נשלחו יהודים למחנות השמדה. בתחילת 1944 הוחזרו לדורוחוי יחד עם יהודים נוספים.  ב- 1945 הספיקה המשפחה לראות את האב ששוחרר לכמה ימים מהצבא. ב-1947 עלו אחיה בנימין ופרידה בעלייה בלתי לגלית באוניה "פן יורק" והוגלו לקפריסין. באוגוסט 1950 עלתה בלה עם יתרת משפחתה באוניה "טרנסילבניה" לישראל ונשלחו למעברת-אוהלים בחדרה. בלה השלימה את לימודיה בגימנסיה ובנוסף למדה את מקצוע התפירה. ב-1958 עברה המשפחה לתל אביב, שם פגשה את יוסי, אף הוא ניצול שואה מהונגריה, שאיבד את מרבית משפחתו באושוויץ. ונישאה לו ב-1960. לבלה ויוסי בן ובת: פנחס ושרי וחמישה נכדים.                                                         

   
תמונתו של אפרים יבלונסקי

אפרים יבלונסקי
נולד בעיר זמוש בפולין בשנת 1931 בן יחיד להוריו צבי ופרידה לבית קומרבסקי. אפריים היה בן 8 כשפרצה המלחמה. ב- 1939 הגרמנים הפציצו את המחנה הצבאי הפולני שליד ביתם. האב הסתתר במרתף הבית וכל בני המשפחה נלקחו כל הימים לעבודות. אחרי שלושה חודשים נמלטו לחלק הארי של העיר ומשם נמלטו לצד הרוסי. לפי עצת הרוסים עברו לסיביר לאיזור טייגוט. אחרי חודש עברו לעיר אזבט בהרי אורל והאב עסק בחטיבת עצים.  ב-1941 עברו לאוזבקיסטאן לקטקורגן. אחרי חודשיים האב חלה בטיפוס ונפטר. בין השנים 1942 ל-44 שהה בבית יתומים. ב- 1944 הכירה האם גבר מהעיר זמוש שעבר לגור עם המשפחה בעיר אסבט. באוקטובר 1945 חזרו ללובלין בפולין. ב- 1947 עלה אפרים לארץ בעליה ב'' באנייה "תיאודור הרצל" שנתפסה בידי הבריטים. לאחר 8 חודשים במחנה בקפריסין עלה לארץ ב- 16 בדצמבר 1947, ל"מחנה עתלית". כשהשתחרר עבר לקיבוץ מענית יחד עם ילדי שואה נוספים בחברת "עליית הנוער".  ב-1948 גויס לצה"ל והיה במחזור הנח"ל הראשון. בשנת 1962 עזב את המשק ועבר לתל אביב ועסק כמכונאי בחב'' פולקסווגן ומאוחר יותר היה בעל מוסך עד יציאתו לגימלאות. ב- 1964 נשא את עמליה לאישה. לאפרים ועמליה 2 ילדים רונית ועופר ו-שישה נכדים.

   
תמונתה של פרחיה מושקוביץ

פרחה-פרחיה מושקוביץ  
נולדה בשנת 1930 בעיירה פושפו בהונגריה. להוריה: האב אליעזר לוינגר והאם שרלוטה לבית הופמן. במשפחה היו 4 אחים: מיקלוש, יוסף ושנדור-שמשון. בשנת 1944, בערך בחודש אפריל נשלחה לגטו שרוואר. באותה שנה, 17 בתמוז, נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ-ברקנאו ושוכנה יחד עם 900 ילדים בבלוק 14. באושוויץ הצליחה לראות את אחיה במרחק רב דרך גדרות המחנות. בנובמבר 1944 הועברה עם קבוצת נשים לגרמניה ככוח עבודה בבית חרושת לחלקי חילוף של מטוסים. שם הועסקו 10 שעות ביום. בתאריך 20 בינואר 1945 עזבו את המחנה והובלו ב"צעדת-מוות"  לאורך 30 ק"מ ביום, בשלג כבד. לאחר 3 ימים הגיעו למחנה העבודה קראצו. ב- 9 במאי 1945 שוחררה ע"י הצבא האדום. במסע מפרך שנמשך כמה חודשים חזרה לביתה, לעיירה פושפו. האב שהועסק במחנה כפייה חזר והקים משפחה חדשה בעיר סומבוטהיי. פרחיה הצטרפה ל"עליית הנוער" ובשנת 1948 עלתה לארץ באנייה "אבי-יונה". בשנת 1951 נישאה לשמואל מושקוביץ. ב- 1956 עלה לארץ האב עם אשתו ושני ילדים: שמואל ושמשון. כל השנים עסקה בתפירה וכמורה למלאכת יד. לפרחיה ושמואל שתי בנות: מיכל, שרית וחמישה נכדים.

   
תמונתו של ישראל קולקר

ישראל קולקר
נולד בדצמבר 1929 בפולטוסק בפולין להוריו לייבל ואסתר במשפחה היו שבעה אחים ואחיות: אברהם, שלמה, יוסף, משה, ליבל, ישראל ו-אלי. באחד בספטמבר 1939 עם כיבוש העיר ע"י הגרמנים, וגירוש כל היהודים עברה המשפחה לעיירה לחוביץ'', ששלט בה הצבא האדום. ב-1941 נכבשה גם לחוביץ'' בידי הגרמנים. בספטמבר אותה שנה התקיימה אקציה ראשונה בה נשלחו למותם 3500 יהודים, בתוכם כל משפחתו. ישראל ואחיו אברהם הצליחו להימלט מהאקציה. ישראל הסתתר בתנור באחד הבתים ואברהם הסתתר בבור יחד עם עוד 11 יהודים. באותה שנה הוקם גטו לחוביץ''. ביוני 1942 בחיסול הסופי של הגטו ישראל ואברהם ברחו יחד ליערות וחברו לפרטיזנים. באוגוסט 1944 שוחררו ע"י הצבא האדום. עם סיום המלחמה אברהם גויס לצבא וישראל נשלח לפנימייה במינסק. ב-1959 חזר ישראל לפולין. בשנת 1952 ישראל התחתן עם ורה. ב- 1960 עלו לארץ ואז נפגשו ישראל ואחיו אברהם לאחר 16 שנה. לישראל ול-ורה בת ובן: חביבה ויוסי, 2 שני נכדים ושתי נינות.

   
תמונתו של יעקב רכטשפן

יעקב רכטשפן
נולד בהמבורג, גרמניה בנובמבר 1926 להוריו: וולף ורוזה לבית הפטל שהיגרו לשם מגליציה ב-1917 והתחתנו באותה שנה. במשפחה היו עוד 3 אחים: ליאו, יוסף ואתגר. יעקב למד יחד עם אחיו בגימנסיה "תלמוד תורה" בעיר. באוקטובר 1938 גורשו אביו ואחיו הבכור ליאו לכפר ספונג''ין שבפולין ומשם הועבר האב לביאליסטוק והאח ללבוב, שם למד בלשנות באוניברסיטה. באפריל 1939 שלחה אותו האם ב"קינדר טרנספורט" לאנטוורפן לדודו, ואת אחיו יוסף ללונדון שחי שם כל חייו. 3 חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1939הצטרפה האם לאביו בביאליסטוק, מאז לא ראה אותם ולא נודע לו מה עלה בגורלם. במאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה ודודו, אשתו ובתו נסעו יחד עם יעקב לטולוז ולכפרים בדרום צרפת. באוגוסט 1942 גורשו דודו אנשל, אשתו זלמה ובתם רות בת ה-12 לאושוויץ ושם נרצחו. יעקב ברח לטולוז עם חברו איתוק פרידמן שהיה חבר במחתרת היהודית ולא שרד. בסוף יולי הובל יעקב למחנה הריכוז בוכנוואלד ושוחרר באפריל 1945 ע"י הצבא האמריקאי. אחרי השחרור למד הנדסת רדיו ב"אורט"פריז וביוני 1948 עלה ארצה כמתנדב וגויס לצה"ל לחיל הקשר. עם השחרור עסק כטכנאי אלחוט במוסדות ממשלתיים וכ-30 שנה במפעל משפחתי לטקסטיל בשם אורלין. ב-1951 נישא לשלין לבית קצקה. להם בת: רונית ונכד.

   
  הדור השני
   
תמונתו של טוביה ברנשטיין

טוביה ברנשטיין
אבי אברהם ברנשטיין נולד בטרנופול אשר בפולין ב 1919 אביו- סבי אשר ברנשטיין- חזן ומנצח מקהלות מאודסה שבאוקראינה, בה נולד, הוזמן ע"י הקהילה היהודית בטרנופול לשמש כחזן בטמפלום ע"ש יוסף פרל ז"ל ולנצח על מקהלות ביה"כ. לימים הכיר את טשארנה בת המקום, לה נישא ונולדו להם שתי בנות ובן - אבי אברהם. אבי למד ועסק במקצוע התפרות המבוקש והיה שחקן נבחרת העיר בכדורגל, במסגרתה שיחק במשחקי הליגה בכל רחבי פולין. עם פלישת הנאצים לטרנופול ב 2 ביולי 1941 ובכאוס שנוצר הצליח אבי לברוח מזרחה לבריה"מ, כל משפחתו וקרוביו נרצחו בדרכים לא ידועות. במנוסתו, עבר תלאות, רעב מתמיד ומחלות קשות. בהגיעו לטאשקנט שבאוזבקיסטן התוודע לאימי רוזה לבית גורוביץ, שהגיעה עם הוריה ואחותה ליזה לטאשקנט מגייסין שבאוקראינה בעקבות פרעות ביהודים. שם נישאו. ב-1949 נולדתי אני טוביה ברנשטיין ב-1954 נולדה אחותי לאה, לימים וולף. ב 1958 היגרנו ללודז'' בפולין וב-1960 עלינו לישראל. הקליטה בישראל לא הייתה קלה להוריי ובעיקר לאבי, שהיה מאד סגור ברגשותיו ובעל מזג קשה. הוא נפטר ממחלה קשה בגיל 62. אני בהשכלתי מהנדס אלקטרוניקה, עסקתי בחינוך ובמסחר. ב-1981 נישאתי לרונית לבית רוטמן. לרונית ולי שתי בנות: מיכל ומאיה ונכדה.

   
תמונתו של דדי פלינט

דוד- דדי פלינט.
סבי וסבתי, קופל וגניה פיז''יץ, אמי מרים ודודתי רות שרדו את המלחמה בוורשה. הם הצליחו לצאת את הגטו בימיו האחרונים והסתתרו בוורשה עד לשחרורה. בתום המלחמה סבא עמד על רצונו לעלות לארץ-ישראל. העלייה לא הייתה מידית. השלטונות הבריטיים סירבו להנפיק למשפחת פיז''יץ סרטיפיקטים. קופל וגניה פיז''יץ ובנותיהן מרים ורות עקרו, יחד עם 7,000 ניצולים יהודים נוספים, לשוודיה שפתחה את שעריה בפניהם. אימי מרים פיז''יץ פגשה את אבא שלי, אברהם פלינט, בפריז. אבא שלי, בן למשפחת חזנים מוורשה, עלה לארץ ב-1936 בהיותו בן 29. הם התחתנו ועלו לארץ ונולדו להם שני ילדים: דליה ודוד. אני נולדתי בשנת 1949 בתל אביב. למדתי בבי"ס "הכרמל" ובתיכון עירוני ד''. לאחר שירות חובה למדתי מתמטיקה באונ. תל אביב. במלחמת יום כיפור חתמתי קבע ל-3 שנים. בצבא הייתי קצין תוכנה בדרגת רס"ן ב-8200. במהלך השירות גם למדתי לתואר שני חקר ביצועים באונ. תל אביב. עבדתי בהיי-טק בטכנולוגיה ובתפקידי ניהול שונים. במקביל לעבודה עסקתי תמיד בתחביבי: שירה במקהלה, קריאה, ובהתנדבויות בתחום הציבורי. בשנת 1977 התחתנתי עם נילי, פסיכולוגית חינוכית, שעובדת היום בשירות הפסיכולוגי בהרצליה. גרנו במשך שנים בהרצליה ולפני 20 שנה עברנו לרעננה. יואב נולד ב-1979. היום הוא מנהל בסטארט-אפ בתחום אבטחת מידע ונשוי לגליה רוזנפלד שהיא אומנית ומרצה בבצלאל. אילן נולד ב-1984. וגלעד, בן הזקונים, נולד ב-1992. הוא היום חייל בתחום הטכנולוגי.

 

תמונתם של הצעירים שהשתתפו בפרויקט

תמונתם של הצעירים שהשתתפו בפרויקט