התוכן העיקרי

רעננה 2014

 

 תמונתו של דוד ארביב  

דוד ארביב
נולד בטריפולי, לוב בשנת 1937 להוריו חי ונסריה לבית נעים. אח ל- 8 ילדים: שלום, פנינה, עמרם, משה, שושנה, דינה, הרצל ואהרון. אביו היה חייט ואימו עקרת בית. בעקבות הצטרפות איטליה לכוחות הציר ביוני 1940, החלה הפגזת טריפולי. כשהמצב החמיר עברו לדירה מוגנת יותר. ב 42 בעקבות לקיחת אחד מדודיו לעבודות כפייה,  הסתתרה המשפחה בכפר ערבי סמוך. בתחילת 43 עם כניסת הבריטים ללוב ונסיגת הגרמנים. חזרה משפחתו לטריפולי. דוד החל ללמוד בבית ספר עברי ובחדר. בנובמבר 45 נערך בטריפולי פוגרום ביהודים בו ניספו 133איש. המשפחה הצליחה להינצל ובעקבות האירועים עברו לגור סמוך לרובע היהודי. המשפחה נשארה בעיר עד שנת 1949 ובספטמבר אותה שנה עלו ארצה באונייה "עצמאות". דוד היה קצין בחיל האוויר ולאחר פרישתו שימש בהתנדבות כמזכיר וכגזבר הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב וממשיך בפעילות זו עד היום ועוסק בשימור ובהנצחת מורשת יהודי לוב. ב- 67 נשא את חנה לאישה, להם שלושה ילדים: אביחי, אופירה וסיגלית ושישה נכדים. נכדו בן משתתף בפרויקט זה של תיאטרון עדוּת ברעננה.

     

תמונתו של משה בלזר

 

משה בלזר
נולד בינואר 1940 בעיר חרלאו שברומניה, לדוד- אריה וציפורה לבית גולדשטיין. הצעיר לאחיו הגדול ממנו, יהודה. עם תחילת המלחמה, גורש אביו מהצבא הרומני ונלקח למחנה כפייה בטרנסניסטריה. שם הוכה ועונה. כשחזר למשפחתו לא עמד לו כוחו ובגיל 33 הלך לעולמו. הגרמנים כבשו את העיירה הוטל עוצר על היהודים, והם חויבו לענוד טלאי צהוב. עם סיום המלחמה, יצא אחיו ללמוד בבית בבוקרשט. הם רצו לעלות לארץ ולשם כך שלחה להם הדודה "סרטיפיקט"- אישור עלייה, אך מפאת המרחק וקוצר הזמן לא יכלו לנצלו לפני שממשלת רומניה עצרה את היציאה מהארץ למשך שלוש שנים. בינואר 1951, עלו לבסוף לארץ ונשלחו למחנה עולים בפרדס-חנה, שם חיו במשך חמש שנים. משה פגש את ברכה והם נשאו ובנו משפחה לתפארת. לימים, נולדו להם שלושה ילדים נפלאים. משה עסק בחשמל ולאחר מכן עבר לעולם השיווק והמכירות. לפני כשמונה שנים פרש משה לגמלאות ומאז תמצאו אותו, מידי בוקר וצהריים, במשמרות הזה"ב. למשה וברכה שתי בנות ובן: רחל, ליאת ואריאל ושישה נכדים מקסימים.

     
תמונתה של מרים בן-צבי
 
 

מרים בן-צבי
נולדה ביאסי, רומניה בשנת 1935. להורים סני ואסתר פרדרו. אחות תאומה ל-אריה ואחות לחנה. ב- 1940 בהיותה בת 5 גויס אביה לצבא הרומני ומאז לא שב. ב 1944 נכנסו הגרמנים לעיר. הגרמנים נכנסו לבית הספר בו מרים למדה, היא וחברתה הסתתרו באח הכבוי בכיתת הלימוד וכך נשארו בחיים, יחידות מכל תלמידות בית הספר. אמה כיבדה את הגרמנים בעוגיות מורעלות והצליחה להרעיל למוות כמה מהם. לאחר מספר חודשים הגיעו הרוסים, אמה מצאה את גופת אביה והביאו לקבורה ביאסי. מרים איבדה את אביה ושני אחיו. ב- 1946, עברו לטרנסילבניה, חצו רגלית את הגבול להונגריה, המשיכו לוינה באוסטריה ושהו בה במשך שנתיים. בסוף  1948 עלו בנמל המבורג בגרמניה על אוניית המעפילים "אקסודוס", לפני שעברה את מסע התלאות הארוך עד צרפת וגרמניה, כשנתפסה בידי הבריטים בכניסה לחופי הארץ, ולפני שגורשה, הורדו מרים והאם בחיפה ונשלחו לקפריסין. בינואר - 1949 הגיעו לבסוף לארץ. מרים עבדה כאחות בבית חולים הדסה ולאחר מכן בקופת חולים ברעננה. ב 55 נישאה לישראל בן-צבי. למרים וישראל שלושה ילדים: משה-זאב, דליה וארז ו- 8 נכדים.

     
 מרים - מניה גיטליץ  

מרים - מניה גיטליץ
נולדה בעיר מינסק, רוסיה בשנת 1938 להוריה ליזה לבית וולמן ופייבל פלוטקין. עם תחילת המלחמה גויס האב לצבא הסובייטי עם הפגזות הגרמנים על העיר הצליחה האם להעלות את מניה ואת אחותה- הדודה רוחל יחד עם שלושת ילדיה טינה צילה וסשה על רכבת ולהימלט לכיוון סטלינגרד. בכפר קטן עברו את רוב תקופת המלחמה. בגלל תנאי הרעב נפטרו הדודה ושניים מילדיה. בשנת-1944 עברו האם ומינה לאוזבקיסטן לכפר ג'מבול ומשם עברו לוילייקה עד סיום המלחמה. ב-1945 פגשו את גיס-האם והוא החזירן לביתן במינסק. ב- 1945 נהרג האב פייבל בקרבות לכיבוש ברלין. ב- 1946 נישאה האם בשנית, למשה. עברו לפולין. הסבתא, שתי הדודות ובת דודה אחת נשארו במינסק. עברו לגרמניה למחנה עקורים לאחר שנה הפליגו על האנייה ״אקסודוס״ עם מסע תלאות ארוך וקשה של שנתיים, עם החזרתה לאירופה. בגרמניה נולדה אחותה קלילה.  ב-1948, עם הכרזתה של מדינת ישראל עלתה לבסוף המשפחה לישראל. הם עברו לגור בבית עולים בפרדס-חנה ומאוחר יותר ליפו. מניה-מרים למדה בבי"ס העממי וסיימה את ביה"ס למינהל. בשנת 1957 הכירה את יחזקאל והם נישאו.

למרים וליחזקאל שני בנים ובת: שמעון עופר ונורית ותשעה נכדים.

     
תמונתו של יחזקאל גיטליץ  

יחזקאל גיטליץ
נולד בעיירה דולהינוב שבפולין, היום בבלורוסיה, בשנת 1932, בן לשמעון וגיטל לבית רדושקוביץ'. בשנת 39, עם פרוץ המלחמה, השתלטו הרוסים על המקום. יחזקאל למד שנה אחת בבית ספר רוסי. ביוני 41, לאחר הפרת הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב", נכנסו הגרמנים. בסלקציה השנייה שנערכה בעיירה, נרצחו גברים רבים, ביניהם גם אביו. יחזקאל, אימו ואחיו ישראל הסתתרו בביתו של גוי. מאוחר יותר ברחו ליערות הסמוכים והצטרפו לקבוצת פרטיזנים שבראשה עמדו קצינים סובייטים שנמלטו משבי הגרמנים. ב 42, עבר עם הקבוצה לברית המועצות בעקבות החלטה של מנהיג הקבוצה, ניקולאי קיסילב. על הצלת 275 יהודי הקבוצה זכה קיסילב בתואר 'חסיד אומות העולם'. משם המשיך יחזקאל במסע לקזחסטן. ב- 44 חזרו לעיירה דולהינוב. הצטרף להכשרה בתנועת "גורדוניה" בפולין וב- 46 הגיע למחנה עקורים בגרץ שבאוסטריה. שליחי עלייה ב' הבריחו אותם מעבר לגבולות עד לטורינו שבאיטליה. באוקטובר 48 עלה עם אימו לישראל. אחיו ישראל, יליד 29, עלה ראשון לארץ, התגייס לחטיבה 7 והשתתף בקרבות מלחמת השחרור בגליל ונפל ביולי 1949. יהי זכרו ברוך! בארץ נשא לאישה את מרים לבית פורמן, גם היא ניצולת שואה. ליחזקאל ומרים שלושה ילדים: שמעון, עופר ונורית ו- 9 נכדים.

     
תמונתה של חנה גרינר  

חנה גרינר
נולדה בסובוטיצה שביוגוסלביה, בשנת 1942 להורים יוליוס אברהם ואלה לבית מייסטר. אביה היה סוחר ברזל ואמה תופרת. ביולי 42 נלקח אביה למחנה עבודה הונגרי ממנו לא שב. בינואר 44 נלקחו לגטו סובוטיצה ואחר כך לגטו בצ'ולמש, שם שהו כ- 4 חודשים. סבה וסבתה נשלחו בטרנספורט לאושוויץ. האם וחנה הועברו לאוסטריה, למחנה המעבר שטרסהוף. ממנו נשלחו למחנה עבודה "דירינהולץ" באזור נידרדונאו- אוסטריה, שם הועסקה האם בעבודות כפייה סיזיפיות. במרס 45, הוצאו כל אסירות המחנה לצעדת-מוות. רבות מתו בדרך. לאחר שבוקר אחד הופתעו כשהשומרים הגרמנים נעלמו. הן שהו בכפר נטוש ומאוחר יותר חזרו לביתם, לסובוטיצה ביוגוסלביה. ב- 1948 הפליגו לארץ באונייה "קפאלוס". מ"שער עליה" בחיפה עברו למעברת באר-יעקב ולאחר מכן למגורי קבע בחיפה. חנה עבדה כמזכירה רפואית בבית חולים בלינסון ובהמשך בבנק דיסקונט. את קורות משפחתה וחייה תיעדה בספר "אניקו".

את צבי גרינר יליד פולין, הכירה בעת שירותה בצבא ונישאה לו ב- 1963. לחנה וצבי שני בנים: יורם ועמית וחמישה נכדים.

     
 תמונתה של אדית הללי ולורט  

אדית הללי ולורט
נולדה בבודפשט, הונגריה בשנת 1940 להורים ברוך רוברט ואלנה-אילונקה לבית האס. סבתה מצד אמה, קמילה, חיה איתם. אדית, הבת השישית של הוריה, אחות ליוסף -יושקה, מרים - יולישקה, בנימין - אצ'י, אברהם- ג'ורקה, יהודית, ישראל- מיטשו, מיקלוש, רחל ובלומה. המשפחה היתה אמידה. ביום בו נולדה, נלקח אביה למחנה עבודה, ואמה נשארה עם 7 ילדים. כל משפחתה ניצלה הודות ל-"חסיד אומות עולם"- אלק הורבט, שכנם הגוי שהסתכן ודאג להסתירם, אף הציל את אביה בכך שהחזירו לבודפשט ממחנה העבודה רגע לפני שנשלח לאושוויץ. ב- 1944, בהיותה בת 4, הורבט לקח את אדית ואחיה לקרובי משפחתו בכפר טיספורד. עם התקדמות בעלות הברית להונגריה, הורבט החל לאסוף את אחיה המוסתרים בבודפשט. ב- 1945 החלה האם לשלוח אותם עם תנועות נוער לכיוון גרמניה, שם שהו כשנתיים במחנה העקורים "אשאו" ליד מינכן. חלק מהאחים עלו ארצה ביולי 1947 על האונייה "אקסודוס". ב- 1948 הפליגה אדית לישראל באוניה "פאן- יורק". ב- 58 נישאה ליעקב -יענקל'ה הללי. ב 78 החלה לעבוד במשרד ראש- הממשלה, עם יציאתה לגמלאות למדה מנהל עסקים באוניברסיטה.

לאדית ויענקל'ה שתי בנות ובן: אורגילית, גדי ואושרית ו 6 נכדים.

     
תמונתה של חיה וולך  

חיה וולך
חיה וולך לבית מונדריאן נולדה בשנת 1923 בבסרביה רוסיה בעיר אורגייב, בקרבת קישנייב. בת לשרה ולשלום ואחות לאברהם ולישראל ז"ל ולחנה תבדל"א. בשנת 1941, התקרבה החזית. חיה בת ה-19 עברה תלאות ונדודים דרך מדיינאט ועד לסמהפטיסק, הגיעה לבד לסיביר. ב-1943 בהיותה בת 21 נישאה ליצחק. ב-1947 עלתה לישראל באמצעות תנועת "גורדוניה", באוניה "פטרייה", אך גורשה לקפריסין ע"י הבריטים. במחנה בקפריסין נולדה בתה הראשונה זהבה, שנפטרה בגיל חצי שנה. ב-1949 נולדה בתה השנייה שולה ואיתה עלתה ארצה, היישר לקיבוץ ניר-עם. ב-1957 נולדה בתה חגית. חיה עברה לרעננה בשנת 1960 וחינכה כגננת דורות של ילדים. כל חייה עסקה בחינוך נוער יהודי, הן באיטליה עם פליטים צעירים והן בקפריסין עם הילדים והנוער אותם לימדה עברית. חיה עסקה בקליטת עלייה במסגרת ויצ"ו ותרמה רבות למסגרות החינוכיות בעיר רעננה. לחיה ויצחק ז"ל שתי בנות, שולה וחגית וחמישה נכדים, שתי נינות ואחד בדרך.

     
תמונתו של ניסין ז'אן  

נסים ז'אן
נולד בטריפולי, לוב בשנת 1928 להורים יוסף ורחל לבית ביתן. אח לרובינה, אברהם, בובה, ג'ינה, שמעון, אמיליה, שושנה, שלום, דוד ורינה. ב-1941 כשהיה בן 3 עברה משפחתו לבנגזי, שם שימש אביו כרב הקהילה היהודית. ב 35 עקב מלחמות האיטלקים, האוכלוסייה סבלה ממחסור במוצרי מזון, מהגבלות ומרדיפות. בזמן ההפצצות בעיר, הסתתרו בכפרים סמוכים. ב 42, משפחתו הוגלתה למחנה ג'אדו. המזון היה במשורה, והרעב והמחלות שרו בכל. נסים חלה בדלקת ריאות ונשלח למרפאה. לקראת שחרור המחנה רוכזו כל היהודים במגרש ומכונות הירייה רוכזו אליהם. הם שוחררו בידי הבריטים בינואר 43. כשחזרו לבנגזי גילו כי הכל נהרס, החל לעסוק בהוראת עברית ואנגלית בצד עבודתו במאפייה. ב 48 עבר לטריפולי ומשם לאיטליה ומנמל נאפולי הפליגו לישראל באונייה "פטריה", ז'אן גויס לפלמ"ח ושימש כמורה לעברית ועסק במילוי רימוני יד. בהמשך שימש כמנהל מוסד "מפתן" ובמקביל לימד עולים בשעות הערב. לאחר פרישתו, עבד כמנהל חשבונות. ב 55 נשא לאישה את ניצה. לז'אן ולניצה 4 ילדים: יוסף, רחל, מאיר ועודד ו- תשעה נכדים.

     
 תמונתה של אילושקה- קמילה ספירו  

אילושקה-קמילה ספירו
נולדה בקולין, צ'כיה בשנת 1933 להורים קמיל פולצ'ק ואגנס לבית גלס. גדלה במשפחה חילונית עשירה מהמעמד הגבוה. ב- 1939, עם כניסת הנאצים, קיבלה המשפחה מקצין אס-אס אישור יציאה להולנד. ב- 1940 פלשו הגרמנים לרוטרדם בהולנד. משפחתה עברה מהבית המרווח, לאוטרכט, יחד עם כל הנתינים הזרים, שם ענדו טלאי צהוב. ב-1943 עברו לאמסטרדם, שם נעצרו ולאחר חודש שוחררו. במשך שנתיים הוסתרה קמילה- אילושקה במחבוא אצל חברה לעבודה של אביה וב- 1944 עברה להאג שם הוסתרה בביתו של רופא חבר המחתרת. גם הוריה הוסתרו בעזרת המחתרת והועברו ממשפחה אחת לאחרת. אילושקה ומשפחתה סבלו מקור ורעב. ב- 1945 שוחררו ע"י הצבא הקנדי. ב-1950 עלתה ארצה עם אימה באוניית משא עם מגורון על גלגלים שרכשו בהולנד. אביה הצטרף אליהם שנה לאחר מכן. בארץ עבדה בחנות לספרים עתיקים ועזרה בהקמת מועדון הגמלאים בכפר שמריהו. בשנת 1951 נישאה ליוסף ספירו. לאילושקה ויוסף שלושה ילדים: עמוס, דניאל וישראל, שבעה נכדים ושני נינים.

     
תמונתה של אהובה רוט  

אהובה רוט
נולדה בקליש, פולין בשנת 1926 להורים יצחק וציפורה לבית ליפשיץ. אחות לצבי, אליעזר ורחל. זמן קצר לאחר שנולדה, עברה משפחתה לעיר קוז'מינק. גדלה בבית דתי. למדה בבית ספר פולני וב"בית יעקב". ב- 39 פלשו הגרמנים לקוז'מינק, הקימו גטו והחלו בגירוש יהודים. משפחתה הועברה לגטו לודז'. ב 44 נשלחו לאושוויץ. כל בני משפחתה נשלחו אל מותם, בעוד אהובה נותרה עומדת במסדר במשך שלושה ימים גזוזת שיער וערומה. לאחר מכן הועברה למחנה שטוטהוף ועבדה בחפירת שוחות נגד טנקים. לקראת כניעת הגרמנים, הוצאו האסירים לצעדת המוות. אהובה ועוד ארבע חברות נמלטו בשעת לילה ומצאו מחסה בבית משפחה פולנית. ב- 1945 נשלחה אהובה למחנה עבודה במזרח גרמניה. היא שוחררה ב 11 במארס 1945 במחנה מעבר זמני במזרח גרמניה. אהובה איבדה בשואה את הוריה, אחיה, דודיה ובני משפחותיהם. לאחר המלחמה, הצטרפה לקיבוץ שהוקם בלודז'. הקבוצה הוברחה לגרמניה ומשם לצרפת. ב- 18 בינואר 1947, עלתה על אוניית מעפילים "לנגב". ב- 5 בפברואר נלכדה האונייה מול חופי חיפה ע"י הבריטים והם נשלחו לקפריסין. אהובה עלתה ארצה בפברואר 1948. בשנת 49 נישאה לפנחס רוט.
לפנחס ז"ל ולאהובה שלושה ילדים: צפורה ז"ל, יצחק ורחל. 11 נכדים ו 20 נינים.

     
 תמונתה של פרידה שוחט  

פרידה שוחט
נולדה בוילנה, ליטא, בשנת 1927 להורים יוסף איזיגור ורבקה לבית קפלן.  אחות למרדכי, לאה ויעקב. למדה בילדותה בבית ספר יהודי בעיר. עם תחילת המלחמה, נלקח אחיה מרדכי לעבודות כפייה, שם מצא את מותו. יתר המשפחה הועברה לגטו וילנה. פרידה ואחותה לאה, נלקחו לחפור שוחות בשדה התעופה פורובנק. לאה ניסתה לברוח ונורתה למוות. אמה, נרצחה בגטו. ב 1943 נלקחו למחנה עבודה באסטוניה. בהגיעם לוויוארי נערכה סלקציה, בה הופרדה מאחיה ומאז לא ראתה אותו. פרידה הועברה לקלוגה, שם עבדה במפעל לייצור מוקשים. לאחר סלקציה שערך הרופא הגרמני בורמן, נשלחה למחנה שטוטהוף. שם פגשה את אביה. משטוטהוף נשלחה לרוסוחין, שם עבדה בהנחת מסילות רכבת ופריקת רכבות משא. ב- 1945 הובלה בצעדת-מוות, אותה שרדה והגיעה לסטרלנטין. פרידה נלקחה תחת חסותה של אישה ששמרה עליה, אך היא חלתה בטיפוס והועברה לבית חולים בלאונבורג בגרמניה. כשהבריאה לאחר 6 חודשים הועברה לסובחוז, עסקה בתרגום מגרמנית לרוסית ובהנהלת חשבונות. סבה וסבתה וכן דודים ובני דודים נרצחו ב- יער פונאר בוילנה. ב- 1946 חזרה לוילנה, שם הכירה את מרדכי, שהיה חייל בצבא האדום וב- 49 נישאו ונולדו שתי בנותיה. ב- 57, לאחר שהורשו לצאת מרוסיה ולשוב לפולין עלו לארץ. דרך דודה נודע לה כי אביה שרד. מרדכי ז"ל עבד במפעל לייצור כספות ופרידה עבדה ביע"ל. 

לפרידה ומרדכי שתי בנות: רבקה ופנינה, 5 נכדים ו- 10 נינים.
     
 תמונתו של טוביה שוורץ  

טוביה שוורץ
נולדתי בסרטוב על הוולגה. אימי מסרה אחרי המלחמה את מועד לידתי חודש נובמבר 1942 ולא יותר. אבי הינריך ביבלסקי. נולדתי באזור הקרוב לסטלינגרד בבית חולים צבאי. אימי סיפרה לי אחרי שנים שהיא זעקה ואני שיצאתי גם כן צעקתי, אך זעקות החיילים הפצועים, עלו על כולם. אימי ברחה משם לבוכרה שם נולדה אחותי. בתום המלחמה שבה לבית הוריה בעיירה ברזנה בחבל ווהלין יחד עם איתי ואחותי. כל משפחתנו נרצחה בבור הרצח ביער הסמוך לבית הקברות היהודי בברזנה. לאחר חודשים נמלטה איתנו מלוחמי בנדרה האנטישמים והגיעה ללודג' לפולין בלי בעלה שנעלם וב-1946 עברנו למחנה עקורים "עגנפעלדאן" בגרמניה, שם הכירה את אבי יחיאל, ניצול אושוויץ שגידל אותנו באהבה. הם נישאו כדת משה וישראל. ב-1949 עלינו לארץ באוניה "עצמאות" ישר למעברת פרדס חנה וא"כ לרעננה. משם עברנו לשיכון הפועל המזרחי במושבה, מגורי עד היום. הורי היקרים אמא רוזה ואבא יחיאל גידלו אותנו באהבה ודאגו לחינוכנו הטוב. שימשתי כמורה חייל באילת ולאחר נישואי נסענו לברזיל כשליחי בני עקיבא. עסקנו בחינוך כל חיינו כמורה, מנהל ומפקח ב-20- השנים האחרונות. אני ממשיך במסורת אבותיי ולא שוכח מהיכן באו ומה עבר על עמנו. שנים אני מוביל קבוצות רבות בדרכי פולין האבלות. נישאתי לשרה לבית אלטלף ילידת איזמיר, נולדו לנו 4 ילדים: מאיר-חיים, עציון, אפרת ומעוז. כולם המשיכו בדרך התורה והעבודה והקימו משפחות לתפארת.

     
    דור שני
     
תמונתה של דבי- דבורה נבוז'ני לבית לוי  

דבי- דבורה נבוז'ני לבית לוי
אבי, אריק- אליהו לוי נולד בעיירה בדרום גרמניה בשם אורינגהן בשנת 1916. בן יחיד לברטהולד-ברוך לוי ופאולין-בלומעא לבית גומרסהיימר. בשנת 1926 עבר לעיר גופינגהן ושם עבר חוויות מטרידות מול נוער היטלראי בעירו. אריק עזב את ביתו בדיוק לפני סיום לימודי תיכון ונכנס למסלול לימודי הוראה בסמינריון היהודי בשם וורצבורג בגרמניה. בשנת 1938 ברח לארצות הברית והתיישב בבולטימור במרילנד, שם עסק 30 שנה בחינוך יהודי. אביו נפטר ממחלה בשנת 1940. אריק פעל להביא את אמו לארה"ב והצליח להשיג מסמכים ואישור יציאה. פאולין ברחה ברכבת אחרונה אטומה מגרמניה לפורטוגל ומשם הפליגה לארה"ב והצטרפה אל בנה היחיד בבולטימור בשנת 1941. אריק הכיר את רות לבית גולדשמיט בניו יורק, הם נשאו ב-1948 והקימו משפחה בה 3 ילדים: ברי, מרים ודבי. בהמשך עבד בחינוך מבוגרים במשרדי הממשלה הפדרלית. נפטר בשנת 1992 בגיל 76. התברך בלהכיר את כל 11 נכדיו.

אמא, רות - רבקה גולדשמיט נולדה בשנת 1924 בעיר המבורג בגרמניה הצפונית להורים משה גולדשמיט וגיטה לבית פלאווט. אביה, היה מורה בבית ספר היהודי בעיר. רות הייתה בת יחידה בין שני אחים, וולטר (נתן) וברנרד (פרץ). בשנת 1939 ב"ליל הבדולח" המפורסם המשפחה עברה התעללות של הנאצים. מכיוון שאביה כבר סידר מסמכים לכל בני המשפחה הם הצליחו לברוח ביחד לארה"ב בתחילת שנת 1940. התיישבו בלב הקהילה היהודית יוצאי- גרמניה בניו יורק, שם סיימה לימודים ועבדה עד שנישאה ועברה לבולטימור. רות עבדה כגננת לגיל הרך הרבה שנים ועלתה ארצה בשנת 1999 בעקבות שתי בנותיה. רות נפטרה בשנת 2001 בגיל 77. כיום, צאצאים של אריק ורות כוללים 3 ילדים, 11 נכדים ו-32 נינים.

דבי לוי- נבוז'ני
נולדתי בשנת 1958 בבלטמור, מרילנד, בארה"ב. גדלתי בעיר וחונכתי בבתי ספר יהודיים כל השנים. הייתי פעילה בבני עקיבא בעיר ובמחנות קיץ של התנועה. שם הכרתי את בעלי, דוד נבוז'ני, והתחתנתי בשנת 1979. סיימתי לימודים בתחום הפיזיותרפיה בשנת 1981. בשנת 1986 עלינו ארצה עם שני ילדים קטנים, מיכה וטובה, ובארץ נולדו עוד שניים: שושי ומתן. כיום, התברכנו בשבעה נכדים.

     
תמונתה של מירי מידן  

מירי מידן
אבי יוסף רוק ז"ל נולד בדצמבר 1926 בפולין בעיר חוז'וב שבשלזיה עילית הגובלת עם גרמניה וצ'כוסלובקיה הוריו יצחק ומרים נרצחו באוושויץ 42 יחד עם שלושת הילדים מגיל 6-12-יונה הרמן ופומה. יצחק סבי היה סוחר בדים, רוב עבודתו הייתה בצ'כוסלובקיה. כשנולדתי נתנו לי את שם סבתי ז"ל מרים. במחצית יוני 40 גורשו יהודי חוז'וב וביניהם משפחתו של אבי בגטו יובוז'נו, באביב 41 נחטף אבי ונשלח למחנה כפיה בוברק, משם הועבר למחנה מרקשטט שבשלזיה התחתית ועבר התעללות קשה. בחורף 43 שרד סלקציה בקור מקפיא ובעירום והועבר למחנה פינפטייכן, בו קיבל מספר אסיר. מתוך 600 איש שהגיעו ממרקשטט, שרדו כ- 100 בלבד וביניהם אבי. מינואר 45 ועד מאי 45 אביו היה בגורליץ, על פי אחד המסמכים הבנתי שאחרי המלחמה ביקר בביתו בחוז'וב. מיוני 45 ועד פברואר 46 אבי היה במחנה העקורים פרנולד בגרמניה.

אמי הלה גרסטנר ז"ל נולדה ביבוז'נו שבפולין במרץ 1925 לקלמן ורייזל. אביה היה חייט והיה אדם מאד רוחני, אוזן קשבת לרב יהודי העיירה, מעודד ותומך. היו לה ארבע אחיות, שלוש מהן: גאולה, שרה ובלהה שהושמדו באוושויץ ב- 1942. הן היו בנות 6 -11 שנים. אחותי בלהה נקראה על שם בלהה אחות אמי, אחותה ינקה שהייתה הבכורה שרדה את השואה יחד עם אמי. ב-15 במאי 1942 הן נלקחו למחנה עבודה גברסדורץ שהיה מחנה משני למחנה גרוסוחזן באיזור הסודטים - צ'כוסלובקיה ושהו בו עד מאי 1945. הן קיבלו מספר אסיר ועבדו במכונות טויה ואריגה. לאחר שסיימה אמי את עבודתה הייתה מספיקה להשלים לאחותה את מיכסת עבודתה. בדצמ' 45 הובלה למחנה טרופיש באוסטריה. לאחר המלחמה שהתה במינכן חצי שנה, בקרקוב- פולין ובאיטליה.

אני מירי מידן נולדתי ביפו בשטח הגדול שנקרא גם סחנה דרויש ב- 1950. אמא לדידי ולילך, סבתא לאיתמר,ליה, נטלי וגילי. שרתתי בצה"ל בחיל הקשר מסופחת לשריון, עשיתי הרבה מילואים והשתתפתי במלחמת יום כיפור בסיני ובגיי"ש ולאחר מכן במלחמת ההתשה חודשיים וחצי בסיני. כיום אני עובדת בחינוך משלים ,לומדת ציור, עוסקת באומנות פסיפס זכוכית ומתנדבת בשיקומון יד שרה ברעננה. בשנתיים האחרונות לקחתי על עצמי משימה לא קלה בלשון המעטה לחקור על השואה שעברו הורי ומשפחתם בפולין ולשמש לאבי לפה בסיפורים על ההסטוריה הכואבת. בסיום הפרויקט נסעתי עם בעלי למסע שורשים בפולין שהיה עבורי סגירת מעגל וחלום שהתגשם.
 

     
 תמונתה של פרופ' רחל שיף  

פרופ' רחל שיף  (בתה של אהובה רוט, ממשתתפות הקבוצה)
דור שני של ניצולי שואה לבית משפחת רוט בת לאהובה ופנחס ילידת ישראל, 1957. משמשת כפרופסור באוניברסיטת בר אילן וכראש המגמה לליקויי למידה במסגרת לימודי התואר השני וכן ראש מרכז חדד למחקר ולטיפול בתחום  הדיסלקציה וליקויי למידה. בעבודתה משלבת מחקר תיאורטי אקדמי ופעילות  חינוכית בבתי ספר. עובדת כחוקרת, מרצה ומפתחת אבחונים ותוכניות התערבות המופעלים ברחבי הארץ ובמדינות שונות. 

רחל אם לשני בנים ובת: גלעד, הראל ורעות וסבתא לארבע נכדות.

 

 
תמונתם של החניכים שהשתתפו בפרויקט
 
מאחור מימין לשמאל: יואב שוומנטל, לורה לרנר, רנטה חזינסקי, נבו דגני, אורן צור, שני גורן.
מלפנים מימין לשמאל: יותם פרום, יפעת ספרן, תומר דרזנר, בן ארביב.