התוכן העיקרי

קרית טבעון

בנימין-בני בן רכב (גאורג שורץ)

נולד בוינה, באוסטריה, באוגוסט 1938, להוריו לילי לבית היידנפלד והיינריך שוורץ, אח לאורי-וילי. ב-1 בספטמבר 1939 נסע האב לאנגליה להשיג היתרי עלייה, נכלא בבריטניה כ"נתין של ארץ אויב" וגורש לאוסטרליה, שם נפטר ב- 1943. באוקטובר 1942 הוכנסו לגטו "טרזיישטדט": בנימין בן ה-4 עם אמו, אחיו, סבתו פרידה ובן דודו קורט. המשפחה הופרדה, הסבתא וקורט הקטן נשלחו לאושוויץ, שם נרצחו. אמו ואחיו עבדו בכפייה, ובני שהה במעון ילדים. ב- מאי 1945 שוחררה "טרזיישטדט". בני ואחיו התגלגלו בין מחנות עקורים ומחנות של "עלית הנוער". ביולי 1948, כשהוא בן 10, עלו לבסוף לארץ באנייה "קדמה". בני סיים לימודיו בביה"ס יסודי, בביה"ס לקציני-ים בעכו ובאוניברסיטת-חיפה. שירת כקצין בחיל-הים, כקצין בצי- הסוחר הישראלי, וכסגן מפקד ספינת משמר-החופים, עליה נסגר המעגל: מהספינה: "מ.ח. 44 " (שמפקדה היה מייק ברעם, שנולד בגרמניה, ובני שנולד באוסטריה- שניהם ילדי שואה), פוזר אפרו של הצורר: אדולף אייכמן הממונה על ביצוע ה"פתרון הסופי. נשוי לציפי מאז 1962, להם 3 בנות: ורד, יעל וענת, 10 נכדים ו-2 נינות.

   

אסתר גורן

נולדה בבודפשט בהונגריה, בשנת 1928, להוריה מרגית וראובן, אחות למרתה הצעירה ממנה בשנה. בשנת 1944, עם כניסת הגרמנים, פוטר האב מעבודתו. המשפחה הוכנסה לבתים מסומנים, האב נלקח מהבית, האם ואסתר, שהייתה אז בת 16, נלקחו למחנה עבודה, משם ניסו לברוח פעמיים, נתפסו והוכנסו לגטו. אחותה הובלה לנהר הדנובה והצליחה להימלט ולהינצל. ב- 1945 שוחררו ע"י הסובייטים. מלבד ההורים, אסתר ואחותה, כל מעגל המשפחה הושמד. לאחר השחרור חזרו לבודפשט. אסתר חזרה ללימודים והצטרפה לתנועת "דרור הבונים" וב-1949, בעזרת שליחים מהארץ, יצאו את הונגריה לצ'כוסלובקיה ובעיר פוז'ון עלו על רכבת לווינה. אחרי חודש ימים בברי, באיטליה הפליגו באנייה "עצמאות" לחיפה. אסתר עברה לקיבוץ מעגן. שם נישאה ונולדו שתי בנותיה. אסתר המשיכה לרכוש השכלה, עסקה בהוראה ועבודה סוציאלית. כיום גרה בטבעון בקרבת משפחתה.
לאסתר שתי בנות: מיכל ותירצה, 6 נכדים ו-8 נינים.

   

מרים גלברט

נולדה בעיר קילצה בפולין בשנת 1928, להוריה, יעקב ומרים לבית שפיגל. ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישת הגרמנים לפולין, הייתה בת 11. בהיותה בת 12 שנים, חייתה בזהות שאולה כילדה נוצרייה יחד עם חברתה. במשך שנה עבדה אצל פולנים במשקים בחליבת פרות ובמטבח של הוורמאכט. וכך שרדה. בתום המלחמה, עזבה את קילצה ועברה לעיר לודז', ב- 1948, פגשה את שלמה שחזר מסיביר. הם נישאו ב- 1949 ונולדו שתי בנותיה. בשנת 1957, עלו לארץ, לקיבוץ עין הכרמל. בשנת 1960, עברו מהקיבוץ לקריית טבעון. בעלה נפטר בשנת 1994. נכדתה ליאת ז"ל נפטרה.
למרים שתי בנות: חני וזהבה. 3 נכדים וארבעה נינים.

   

יצחק דורון (פרבשטיין)

נולד בעיר לודג' בפולין בשנת 1927, לישראל דוד בן ודבורה לבית גרוס, אח לשרגא ולגליקה – מזל. דבורה וגליקה, ניספו באושוויץ לאחר פרידה מיצחק ב 1944. האב דוד ואחיו שרגא, ניספו בגטו ורשה. יצחק היה בגטו לודג' ממאי 1940 ועד 1944 עם הסבא והסבתא הורי האם. באוגוסט 1944, נשלח לאושוויץ עם אמו ואחותו, הם הופרדו בסלקציה ומאז לא ראה אותן עוד. מאושוויץ הובל בצעדת המוות למספר מחנות עבודה בגרמניה: זקסנאאוזן, ליברוזה, מטאהאוזן באוסטריה ודכאו. ב- 8 במאי 1945, כשהיה בערך בן 17, שוחרר ע"י הצבא האמריקאי בדכאו. יצחק היחיד ששרד את השואה מכל 34 הנפשות מבני משפחתו. לאחר השחרור עבר יצחק למחנה ההחלמה וההכנה לקראת העלייה לארץ. לקראת סוף 1945, עלה לישראל מדרום איטליה באניית המלחמה הבריטית הראשונה שהביאה ניצולי שואה לארץ - "פרינצקטלין". ב- 1955, התחתן עם עופרה לבית זר. כל השנים עבד בחברת "מקורות". כיום גר בקרית טבעון.
ליצחק ועופרה בן ושתי בנות: דוד, דורית וגילה, 7 נכדים ונין אחד.

   

דב היסטר

נולד ב 20 באוגוסט 1925, בעיירה רדמינו - רידם, בגאליציה, פולין, לעמליה לבית וולף ויעקב היסטר, אח לצבי. המשפחה הייתה מסורתית ואמידה, לפני המלחמה, דב למד במהלך היום בבית ספר פולני ובערב הלך ללימודיו בחדר. בשנת 1939, גורשה המשפחה מביתם, והגיעו ללבוב. בסוף יוני 1940, גורשו ברכבות משא, והגיעו לאחר שבועות לאוקראינה, לסיביר, למחנה עבודה ב"טייגה". ב-1942 שוחררו, עברו לקזחסטן ושוכנו באסטכן. אביו נפטר ב-1942 מאוחר יותר נפטרה האם. דב ואחיו שרדו כיתומים. דב הכיר את מרים, נישאו והפליגו עם תנועת "השומר הצעיר" באניית- המעפילים: 'ל"ה גיבורי גוש- עציון', נעצרו והועברו ע"י הבריטים למחנה מעצר בקפריסין. לאחר השחרור, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער להתיישבות בקיבוץ "שער הגולן" וגויס לגדוד 12 של חטיבת גולני. דב נלחם במלחמת העצמאות ולאחר מכן במבצע קדש. ב-18 בינואר 1949, נשא לאישה את מרים לבית שוורצברג והם עברו להתגורר בקריית טבעון. דב כתב את הביוגרפיה שלו בספר "כוח ההישרדות", הנמצא בספריית יד ושם.
למרים ולדב בת ובן: עמליה ואמיר, 3 נכדים ו-2 נינות.

   

אסתי לנגזם-שפיצשטיין

נולדה כאווה שפיצשטיין, בשנת 1940,בעיר ברטיסלבה במדינת צ'כוסלובקיה. לרגינה שפיצשטיין לבית פופר, ועמנואל שפיצשטיין. כשפרצה המלחמה הייתה אסתי בת מספר חודשים, היא ומשפחתה שרדו ביער במשך למעלה מ-200 ימים, לאחר מכן נלקחו למחנות כפייה בויהיניה. במשך ארבע שנים עברו ממחנה למחנה ולמקומות מסתור שונים וניצלה. סבה וסבתה ושמונת ילדיהם נלקחו למחנה ההשמדה "אושוויץ" ו-"טרבלינקה". שם מצאו את מותם. בשנת 1949, עלתה אסתי לארץ עם הוריה וסבה, עם תום מלחמת השחרור. בתחילה גרה המשפחה בנווה שאנן, בחיפה. ב- 1952, עברה לקריית-עמל. אסתי למדה נגינה בפסנתר, ובבית ספר למסחר "במעלה" בחיפה. בשנת 1958, בגיל 17 וחצי נישאה לפישל. לאחר נישואיה, עבדה בבנק במשרד ראש-הממשלה. בתם הבכורה של בני הזוג, אריאלה ז"ל, נפטרה ממחלה קשה בהיותה בת 7. בפברואר 2017, נפטר בטרם עת, בעלה פישל. לאסתי ולפישל נולדו שני ילדים נוספים: רונית וערן. לאסתי 5 נכדים.

   

חיים מנדלוביץ

נולד ב-1934 ביאס, רומניה בבוטושן להוריו ברנה ומנחם. אח לאביגדור, לאה ונתן. בשנת 1939, כשפרצה המלחמה, בהיותו בן 8, לקחו אותו יחד את כל הילדים הקטנים למחנה ריכוז טרנזיציה. ב- 1944, שוחררו ממחנה הריכוז והוסעו לבוקרשט, שם נפגשו עם הוריהם. ב 1946, הפליגו ארצה, דרך איטליה במשך 3 שבועות על ספינות דייגים. כדי להגיע לארץ ישראל נתפסו ע"י הבריטים ונשלחו לקפריסין. לאחר שמונה חודשים נכנסו לבסוף לארץ למחנה עתלית. במאי 1947, הגיעו לבסוף לקריית טבעון. חיים החל ללמוד בבית ספר עמל ובשנת 1952 גוייס לצה"ל ושירת בגבעתי, זכה בעיטור קלע מצטיין. במילואים, שרת בחייל רפואה. בשנת 1959, התחתן עם אהובתו נחמה. לנחמה וחיים שני ילדים: ליאורה ומנחם ו- 2 נכדים .

   

לאה ציטרון

נולדה בשם ארנסטינה קופפר ב 21 ביולי 1928, בנוג'וארוד הונגריה לדויד וסירנה. אחותם הקטנה של יוסף, יואל, ביילו וגבריאלה. בתחילת המלחמה, האחים הגדולים גויסו לשרות עבודה בכפייה של הצבא ההונגרי. ב 1944, נשלחו גבריאלה, לאה וההורים לאושוויץ, שם הופרדו בסלקציה. לאה שרדה אך ההורים ואחותה נשלחו להשמדה. משם הועברה למחנה לפישטט למפעל נשק. בסוף המלחמה, הובלה בצעדת המוות ממנה הצליחה לברוח עם חברתה. לאחר הסתתרות הגיעו לבודפשט שם לאה קיבלה טיפול רפואי, ומשם לנוג'ווארוד- אורדייה. ב-1948, פגשה את אברהם ציטרון ולאחר כחודש נישאו. ב- 1950 נולדה בתם גבריאלה. ציטרון אברהם נשלח לכלא בגלל היותו סוציאליסט וציוני. לאה וגבריאלה גורשו מביתם ועברו לגור עם האח אימרה. לאחר 3 שנים שוחרר בעזרת הסוכנות היהודית, והם עלו לארץ ב 1962 לאשדוד. ומשם ב- 2011 עברו לטבעון.

   

יצחק פוקס

נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1926, להוריו רחל ושמחה פוקס, במחוז חוסט בשנדרב. ב- 1938 עבר האזור להונגריה. ב-1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו עם כל היהודים בגטו סקרניצה. כעבור 22 יום העבירו את כולם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. שם ניספו הוריו. יצחק ואחיו, ישראל-הירש עם צעירים נוספים, נמלטו ליער. האח חזר לגטו ובתום המלחמה נפטר. יצחק שרד את החיים ביער. בחודש מאי 1948, בהיותו בן 19, הועבר בעזרת ארגון ההגנה מישראל לצ'כיה ולגרמניה, הם הפליגו מנמל באיטליה וב- 31 במאי הגיעו לחופי ישראל. יצחק עבר למעגן-מיכאל שירת בפלמ"ח ולחם במלחמת תש"ח. ב- 1959 התחתן עם רזי לבית הרמנסדורף שעלתה עם משפחתה מרומניה. נולדו להם 3 בנות: רחל, אירית-אורהלה' וסיגלית, עברו לחולון ויצחק עבד כמפקח במשרד החקלאות. בשנת 1969 עבר לקריית טבעון וניהל את מוסד הילדים "יקום" בקרית טבעון. רזי, אשתו, נפטרה לפני כשלוש שנים. ליצחק 14 נכדים ו- 15 נינים.

   

מרדכי קרויטורו

נולד ביאס שברומניה, ב-1927 ללייב קרויטורו ורחל חונה. לאב, שהתאלמן במלחמת העולם הראשונה, היו שני בנים משה וחיים. לאמו, אלמנה גם היא, היו שני ילדים אברהם וסופי. ההורים נפגשו ביאס אחרי מלחמת העולם הראשונה וב -1922 התחתנו ונולדו להם עוד 4 ילדים, אלחנן, דוד, מרדכי ואחותו התאומה שנפטרה בהיותה בת שבועות מספר. ב- 22 ביוני 1941, התחילה המלחמה ברומניה. כעבור שבוע עשו הרומנים והגרמנים פוגרום ביהודים ורצחו 15,000 יהודים, חלק מהנותרים בני 18 ועד 50 נלקחו לעבודות פרך. שני אחיו משה ודוד נלקחו ברכבת המוות ולא חזרו. ב-23 באוגוסט 1944, שיחרר הצבא הסובייטי את רומניה. ביולי 1947, עברה המשפחה לבודפשט. משם הועברו בעזרת הג'וינט לאוסטריה ומשם ב-3 במאי 1948, עזבו לכיוון איטליה, ועם ההכרזה על מדינת ישראל הפליגו לארץ באנייה "קסרטה", לבית עולים בנתניה ומשם עברו לצפת ולחיפה. מרדכי עבד כל השנים כחבר ב"אגד". ב-1951, התחתן עם חני לבית שוחטמן.
להם 3 בנות: יוכי, זיוה ומירב. 7 נכדים ו- 4 נינים.

   

אורי טמל

נולד ב-28 ביוני 1940 בברלין. אביו, וולפגאן לדרר, נפטר לפני שנולד, אמו אילסלוטה נישאה לאחר כשנתיים לרולף טמל. עד אז, היא הועסקה בעבודת כפייה, במפעל ליצור מדים לוורמאכט. האב, עורך- דין במקצועו, הועסק גם הוא בעבודות כפייה, ובפברואר 1942 נמלט מהגסטפו והוסתר אצל נוצרים. בעזרת אנשי מחתרת, הגיעו האם ואורי לכפר ליפינג שהיה תחת כיבוש גרמני. שם גרו אצל פולנייה נאצית, שניהלה משרד דואר. האם גם עבדה בשביל הפרטיזנים ביערות שבסביבה. עם התקדמות הצבא האדום נמלטו חזרה לברלין. בעזרת ארגון הג'וינט הועבר אורי, למוסדות שיקום. בשנת 1949, לאחר שהחלימה האם, עלו לארץ, אך לאחר 7 שנים חזרו לברלין. אורי סיים את לימודיו, קיבל מלגה בלונדון ולאחר מספר שנים חזר כרב רפורמי לברלין. בשנת 1973, עבר לאוסטרליה. בשנת 1990, מונה למנכ"ל המשרד הממשלתי לרב תרבותיות במדינת קווינסלנד. אחרי יציאתו לפנסיה, בשנת 2007, עלה לארץ לקריית טבעון.
לאורי שתי בנות: דבורה ושלומית ונכד אחד.

 

הדור שני

רונית לנגזם

נולדתי ב-1970 לאבי פישל לנגזם ז"ל, בן אליעזר וברוניה זכרם לברכה, יליד פולין ולאמי, אסתי לבית שפיצשטיין, בת רגינה ועמנואל זכרם לברכה, ילידת צ'כיה. הורי הגיעו לישראל בשנת 1949 מייד לאחר מלחמת השחרור. אמי עלתה באנייה גלילה ואבי באנייה אחרת. אבי עבד בשירות הביטחון הכללי. אבי לא סיפר בכלל על תקופת השואה ומאמי שמעתי לראשונה את הסיפורים המפורטים רק כאן במסגרת תיאטרון עדוּת. להורי נולדו שלושה ילדים. אחותי, אריאלה ז"ל, נפטרה ממחלה בגיל 7. אחי ערן, בן 45, מתגורר בקריית-טבעון והוא נשוי ואב לחמישה ילדים.
אני, רונית, בת 47, גרה בקריית-טבעון עם אמי. אני מתמודדת עם נכות פיזית קלה מילדות. השואה מבחינתי היא דבר מובן מאליו, גדלתי בבית להורים ניצולי שואה. מאוד התרגשתי לקחת חלק בפרויקט "תיאטרון עדות" בו השתתפתי יחד עם אמא. כדור שני, הפרויקט אפשר לי לבטא, להרגיש ולהתרגש כששמעתי את הסיפורים של ניצולי השואה.

שאול הולנדר

נולדתי בשנת 1949 בחיפה להורי, חנה ומנחם. אחותי אסתר-מרים נולדה ב-1952. הורי נפגשו לראשונה במחנה העקורים טירשנרויט. לאחר ששרדו את מחנה ההשמדה אושוויץ.

אמי חנה נולדה ב-1918 בלודג׳, בת לשלמה קרבנוב. אחותה הקטנה מרילקה, נפטרה מרעב בגטו לודג׳. עם חיסול הגטו נשלחה אמי לאושוויץ. אבי, מנחם מנדל הולנדר הכהן, נולד ב-1906 בקרקוב בגליציה, צאצא למשפחה חסידית. משפחות הוריו נמלטו לרוסיה. אבי נשלח לגטו, ולאחר מכן למחנה פלאשוב, ומשם בינואר 1945 הובל ברגל לאושוויץ. משם צעד בצעדת מוות עד למחנה הכפייה פלוסנבורג, משם נשלח ושוחרר קרוב לגבול צרפת.

לאחר שנישאו, אמי הרתה ואחי יוסף נולד, אך נפטר. בסוף 1948 הפליגו ממרסיי לארץ. מ״שער העלייה״ עברו אל ״בית עולים״ בחדרה ומשם לשכונת נווה שאנן בחיפה. אבי נפטר ב-1968, אמי נפטרה ב-1995.

למדתי בבית הספר "תל חי" בנווה שאנן, והייתי חבר בגרעין תנועת ״המחנות העולים״. סיימתי תיכון מקצועי בחיפה, ולימודי מנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. הצטרפתי לחבריי בהיאחזות הנח״ל קליה, עמם הגעתי לקיבוץ גברעם. עקב מחלתה של אמי חזרתי לחיפה, ועבדתי בחברת אגד ובשיווק ציוד אלקטרוני. מאז שנות ה-90 עסקתי בתחומים ממלכתיים בחו״ל ובארץ.

אני נשוי ליעל לבית דוידוביץ׳, ואנו מתגוררים בקרית טבעון, לנו שלושה בנים - יובל, ירון ונדב - ושלושה נכדים.

 

הדור השלישי

יעל פשטצקי-רום.

נולדתי בחיפה בשנת 1977, לורד לבית פרץ ושרגא פשטצקי. סבי שלמה פשטצקי ז"ל, נולד בשנת 1924, בבנדין, פולין. אביו שרגא-פייבל ז"ל ניהל את בית הקברות ולאחר שעונה ונרצח על ידי הנאצי, סבי שלמה, החליפו ודאג לקבורתם של קורבנות הנאצים הרבים, קשים במיוחד היו עבורו מראות הילדים שגוועו ברעב. הוא עונה ונרצח על ידי הנאצים. סבי שלמה, היה פעיל מחתרת וברח בשנת 1943 והצטרף לטרנספורט שהביאו למחנה גליוויץ 2, ואושוויץ 3. לאחר שנתיים של עבודות כפייה, הובל בצעדת המוות, ממנה הצליח להימלט ולשרוד עד הגעת הרוסים בפברואר 1945. היחיד מבני משפחתו ששרד. סבתי, הלה פשטצקי, לבית גרינשפאן ז"ל, נולדה ב-1924, בחוז'וב, פולין. ב- 1939 ברחה עם משפחתה לסוסנוביץ, שם טיפלה בילדים שהוריהם נשלחו לאושוויץ, מאוחר יותר הועברה למחנה עבודה וולטצר בצ'כיה. למעט אחות אחת. כל משפחתה נספתה. סבי וסבתי הכירו ב"מלון" שהקים סבי לפליטי המלחמה, ונישאו. ב- 1949, עלו לישראל באנייה "נגבה" עם אבי, שרגא, שהיה בן 6 חודשים. הערכים שהקנו לי מלווים אותי עד היום ומועברים הלאה לילדי, שי- שלמה, איילה ובועז. סבי וסבתי הקימו משפחה, להם שני בנים, שרגא וחנן, 7 נכדים, ו-9 נינים. את עבודת התיזה שלי, בחרתי לכתוב על ה"אתוס" של הדור השני בישראל, והיא חלק ממחקר בין לאומי שהשווה בין הדור השני בגרמניה לדור השני בארץ בתחומים שונים.
כיום אני עובדת סוציאלית במדור לאזרחים ותיקים במועצת קריית טבעון.