התוכן העיקרי

מ.א. עמק יזרעאל

חוה זהר (אווה לויט)

נולדה בבודפשט בירת הונגריה ב-1926 להוגו לויט ולפרידה מבית טאוסיג. אחות לפאלי-יואל, המבוגר ממנה בשלוש שנים. הייתה להם ילדות מאושרת עד שבשנת 1944, בחודש מרץ, בהיותה בת 18, בשנה האחרונה של המלחמה, הגרמנים פלשו להונגריה. ההונגרים שיתפו איתם פעולה ותוך שלושה חודשים חוסלו כל יהודי הונגריה מלבד יהודי בודפשט. באותה שנה, באוקטובר, עלתה לשלטון תנועת "צלב החץ" האנטישמית, והם שלחו גם את יהודי בודפשט למחנות שונים, כשחלקם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ - בירקנאו או למחנות עבודה. חוה הגיעה למחנה קטן, לא מפורסם בעיירה קטנה בשם "ליכטנוורט" באוסטריה. החיים היו שם מאוד קשים. רעב, מחלות, והרבה מהבנות לא החזיקו מעמד ומתו. חוה שרדה ושוחררה בידי הצבא האדום ב– אפריל 1945 חזרה הביתה אבל ההורים כבר לא היו בחיים. הם נהרגו בהפגזה בקרבות לשחרור העיר. אחיה פאלי שרד גם הוא את השואה וחזר הביתה.

חוה ופאלי עלו ארצה יחד ב– 1946 באנייה "מכס נורדאו" שנתפסה ע"י הבריטים. אחרי חודש בעתלית הגיעו לקיבוץ שער הגולן. חוה הקימה משפחה בקיבוץ. ב-1946 נישאה לאריה זוהר. לחוה 2 בנים ו- 2 בנות: חיים, דובי, רונית ודפנה, 13 נכדים, ו- 12 נינים.

 

לאה-מדי לאופמן - זילברמן

נולדה ב-7 בפברואר 1934 בוקובינה-רומניה להוריה מרכוס לאופמן והאם קלרה לבית פוקס. בכפר תעשייתי גדול – כיום עיר. ב-1939 כשפרצה המלחמה בפולניה הייתה ילדה בת 5, ראתה את שיירות המכוניות עם היהודים שברחו דרך בוקובינה לרומניה. זמן קצר אחרי זה הופיעו הלגיונרים, והמשפחה הוחזקה במעצר-בית. מאוחר יותר גורשה המשפחה לגטו בעיר הקרובה גורה-הומורה. ב-1941 גורשו לטרנסניסטריה-אוקראינה ברכבת משא עד העיר אטאקי, שהיתה עיר רפאים לפני נהר הנייסטר. שם שהו כמה ימים. משם העבירו אותם את הנייסטר למוגילב, על גשר צף. לאחר מכן הועברו לקופייגורוד למשך כ- 3 שנים וכ- 8 חודשים שהו ביער קופייגורוד, תחת כיפת השמיים, רבים מתו מרעב, צמא וקור. ב- 1944 שוחררו בגלל האב שלא היה יכול ללכת, נשארו למשך שנה במוגילב לאחר מכן בבריצ'ן-בסרביה, היום מולדובה. ב- 1945 חזרה המשפחה לגורה-הומורה, דרך העיר יאסי, שם שהו כחודש.

ב- 1950 הפליגו ארצה באנייה "טרנסילבניה". בארץ נשלחו לבית-העולים בעתלית. משם ב-27 לאוגוסט, הגיעו למושב ציפורי. לאה נישאה ב-1952 לסנדו. את צו הגיוס היא קיבלה כשכבר הייתה נשואה. עבדה בתחילה במחלקת הייעור. מאוחר יותר עבדה שם כפקידה. שנה עבדה כגננת ו- 42 שנה כסוכנת-דואר במושב בנוסף למשק שהקימו. ללאה וסנדו בן ובת, חיים ומירה, 7 נכדים ו- 5 נינים.

 

יוסף - יוסלה כהן

נולד באוגוסט 1929 בכפר מיטלסיין במחוז פרנקן בדרום גרמניה, להוריו סלמה (שרה) ואיזאק-יצחק כהן. ביולי 1931 נולדה אחותו סוזי. יוסף למד בבית ספר יהודי בכפר הולדתו עד כתה ג'. בליל הבדולח, ב- 9 וה- 10 לנובמבר 1938 גורשו יהודי מיטלסיין והאזור ל- פרנקפורט, ויוסף נפרד ממשפחתו. חודשים מאוחר יותר הועבר לבית ילדים בהיידן, שוויצריה, שם שהה עד סופה של המלחמה. בעת הנסיעה להיידן נאמר לילדים שהיציאה היא להבראה לחצי שנה. יוסף וחבריו מעולם לא חזרו אל משפחותיהם. היה קשר מכתבים רופף עם משפחתו עד שבשנת 1942 חדל הקשר.

יוסף עלה לארץ בספטמבר 1945 עם תנועת "גורדוניה", על סיפון האנייה "מטרואה". במסגרת עליית הנוער הגיע לנווה-איתן. בשנת 1947 הצטרף לגרעין "שגב" שהורכב מהקבוצה שעברה את המלחמה בשוויץ יחד עם קבוצה נוספת שעברה את המלחמה בבלגיה ובצרפת. גרעין שגב נשלח בשנת 1948 לעזרה בביסוסה של קבוצת "אבוקה" בעמק בית שאן, ומאוחר יותר עבר לקבוצת השרון, רמת דוד של היום. ב- 1954 היה ממקימי קיבוץ יפעת, בו חי יוסף עד היום. במשך השנים עסק יוסף בחקלאות וברכש, והיה מעורב בתחומי החברה והקהילה בקיבוצו. בשנת 1961 התחתן יוסף עם רחל, גם היא ניצולת שואה מהונגריה. להם 3 ילדים - גילת, אמיר וטל, ושמונה נכדים.

 

צבי רדלי

צבי נולד בשנת 1926 בגרמניה. לאביו זיגמונד ולאמו גרטרוד לבית וינר. אח להאנס וקורט. כל האחים למדו בבית ספר יהודי. קורט האח הגדול עזב את הבית בשנת 1938 ועלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בשנת 1939 צבי והאנס נסעו לאנגליה. צבי התגורר אצל בן דודו של אביו. חודש לאחר הגעתו של צבי ללונדון פרצה מלחמת העולם השנייה. כל התלמידים הוצאו מלונדון. צבי הגיע למשפחה נוצרית.. לאחר שנה וחצי צבי עזב את המשפחה הנוצרית וחזר ללונדון ויחד עם אחיו האנס שכרו דירה והתחילו לעבוד. צבי עבד כחייט והאנס זגג. בגיל 17.5 צבי התנדב לצבא הבריטי ושרת בן השנים 1944-1948, שמו היה הארי קלצ'בסקי.

בשנת 1948 פרצה מלחמת שחרור והוא התנדב לצבא הגנה לישראל ושרת בחטיבה 7. צבי חזר ללונדון ועבד בסוכנות היהודית. באחד מביקוריו של צבי אצל אחיו פגש את רעיה, שגם היא הגיעה מגרמניה בשנת 1951. היא התגוררה אצל אחותה. צבי ורעיה נשאו כעבור חודשיים כאשר צבי היה בן 24 ורעיה הייתה בת 19. צבי ורעיה גרו ביוגב. ובשנת 1954 עברו לאלוני אבא. צבי עבד ברפת עד גיל 80 והתנדב בבית חולים בעפולה בו עבדה אשתו רעיה. במהלך חייו צבי עבד במשטרה. רעיה נפטרה לפני מספר שנים. לצבי ורעיה חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות: ורדה, רון, עופר עודד ואסנת. 15 נכדים ו- 30 נינים.

 

ציפורה סער - כץ

נולדה במרץ 1933 בעיירה דאראבני במולדובה. בת שלישית להוריה פרלה וחיים כץ. אחות לשולמית ושרה. בשנת 1941 נלקחו האב הסב והדוד למחנות כפייה ולא נודע גורלם, בתי העסק המשפחתיים נסגרו והמשפחה נותרה ללא אמצעי מחייה. ב-1942 הובלו האם וארבע הבנות לעיר סוואני ושוכנו למשך יומיים אצל משפחות יהודיות. משם הובלו שוב רגלית ל-דורוחוי. רבות נפלו בדרך, הם הועברו לצדו השני של נהר הנייסטר על גבי אסדות, עד הגיעם למוגילוב פודולסק. משם הועברו לכפר נזאריניץ וחיו בתנאים מאד קשים בדיר כבשים. ב-1945 שוחררו וחזרו לביתם וגם האב חיים חזר.

ב- 1946 הגיעו שליחי השומר הצעיר מהארץ ובדצמבר 1947 עלו בנמל בורגס בבולגריה על האניות פאן-יורק ופאן קרשצ'אנט לכיוון ארץ ישראל אך לפני חופי הארץ נלכדו ע"י הבריטים והובלו לקפריסין. בפברואר 1948 שוחררו ועלו לבסוף לארץ. שוכנו במחנה עולים בנתניה ומשם לקיבוץ שפיים, שם למדה ועבדה במטבח ובפרדס. ציפורה נישאה בגיל צעיר ולה 2 בנים: יוסי ואורי, נכדים ו-2 נינות. היום מתגוררת במושב מרחביה.

 

נח פינקלשטיין

נולד ב 25 באוקטובר 1929 להוריו פייגע (ציפורה) לבית בורשטיין ושלמה פינקלשטיין. באפריל 1934 נולד האח משה. לאחר כיבוש עיר הולדתו קלושין ע"י הגרמנים, ברחה כל המשפחה לאזור וולקוויסק שהוחזק ע"י הרוסים. ב- 1940 הוגלה כל המשפחה לאזור היערות שבצפון מזרח רוסיה. ב-1941 שוחררו והגיעו לעיירה-זיאדין באוזבקיסטן. שם שהו עד 1946. ב- 1942 נפטר האב מדיזנטריה כתוצאה מרעב וב- 1945 נפטרה אמו.

ב- 1946 שב לפולין ובאותה שנה הפליג לכוון ארץ ישראל באוניה "מורדי הגטאות", נלכדו ע"י הבריטים והוגלו לקפריסין. ב-1947 שוחררו מקפריסין ועלו ארצה. בעזרת עלית הנוער הגיעו לקבוץ רמת הכובש. ביולי 1948 גויס ונפצע קשה ולאחר החלמה של 6 שבועות חזר לצבא. ב-1949 שוחרר מהצבא. התחיל לעבוד כשליח במפעלי הבירה ממאי 1950 ועד 1979. עזב את העבודה במעמד של מנהל הכספים של קונצרן הבירה. ופתח משרד לראיית חשבון כעצמאי עד 1996. ב-1955 נשא לאישה את מלכה מבית בורשטיין. ב-1958 נולדה בתם ציפורה וב-1961 נולדה שלומית וב- 1969 נולדה בתם לימור. לנח שבעה נכדים ושלושה נינים.

 

ירדנה קצין (תרזה ליפניקר)

נולדה ב– 1937, בעיר בקשצ'בה שבדרום מזרח הונגריה, להוריה – מיכיי ואליזבט לבית הוסרל, אחות לאחיה הבוגר יאנוש, לימים – אברי. באביב 1944, עם הכיבוש הגרמני של הונגריה, החלו הגזירות כנגד היהודים, והם רוכזו בגטו עירוני, בחודש יוני הועברו למחסן הטבק בעיר, ולאחר מספר ימים הועלו על קרונות משא שיצאה לכיוון מחנות ההשמדה בפולין. כשהרכבת הייתה בקרבת מעבר הגבול לצ'כוסלובקיה, שונה לפתע כיוון נסיעתה אל מרכז הונגריה, דרך בודפסט אל אוסטריה. רכבת זו הגיעה אל מחנה הריכוז שטרסהוף, ונוסעיה חולקו לקבוצות עבודה שונות באזור וינה. משפחתה של ירדנה נשלחה לעבודה חקלאית עונתית בחווה ליד פרנצסדורף, עם בוא החורף הועברה המשפחה לעבודה במפעל לעיבוד עץ בתוך העיר וינה.

ב-3 לאפריל 1945 שוחררה המשפחה ע"י חיילי הצבא האדום שכבשו את וינה והצליחה לחזור לבקשצ'בה ולאחר זמן לעלות לארץ ישראל. ירדנה ואברי הגיעו, נקלטו והתחנכו בקיבוץ גבת. ב-1959 נישאה ירדנה לאבי קצין, בן הקיבוץ. לירדנה ואבי 4 ילדים – מירה, אורי, אסף ושלומית, ו- 4 נכדים.

 

 

הדור השני

 

 

אסתי אבנת - לבית מיינצר

נולדתי בשנת 1950 בקיבוץ כפר מנחם. בת שנייה להורי עמרי ולורה מיינצר.

עמרי נולד בשנת 1920 בעיירה לודינגהאוזן שבגרמניה. בגיל 16 עבר להולנד לחוות הכשרה מקצועית "ורקדורפ" בווירינגן. הוא עלה ארצה בעליה ב' (בלתי ליגאלית) באוניה "דורה" ב- 12.8.1939, שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היה חבר בגרעין "אלגביש" של יוצאי גרמניה שהצטרף לקיבוץ כפר מנחם.

לורה לבית בנדר, בת יחידה, נולדה ב- 1924 בברלין. בגיל 13 עברה עם הוריה לאמסטרדם בהולנד. בגיל 19 בדצמבר 1942, נלקחו הוריה למחנה הריכוז ווסטרבורק וכעבור חמישה חודשים, במאי 1943, הומתו בתאי הגזים בסוביבור. בסוף ינואר 1943 נאסרה אמי והועברה למחנה הכפייה "פיכט" בהולנד. שם עבדה בחברת פיליפס. היא עברה מספר מחנות כפייה: מהולנד דרך גרמניה עד צ'כיה. וחזרה לגרמניה ביניהם אושוויץ, רֵיישנבאך שבשְלֶזְיה, "שפורט שולֶה" בלנגנבילאו, טראוּטֶנאוּ בצ'כיה. אמי קיבלה 3 מספרי אסיר ממחנות שונים. עם סיום המלחמה, 1 במאי 1945 נשלחה למחנה החלמה בשבדיה ולאחר מספר חודשים החלה את דרכה מהולנד דרך צרפת לישראל. היא עלתה בעלייה בלתי ליגאלית באנייה "בירייה". בהגיעה לארץ ביולי 1946 נשלחה ע"י הבריטים למחנה המעצר בעתלית למשך חודש וחצי. עם שחרורה הצטרפה לגרעין לקיבוץ חפציבה. בתחילת שנת 1947 הכירה את אבי, עמרי, ובחודש יוני 1947 נישאה לו ועברה לקיבוץ כפר מנחם, בו היא חברה עד היום.

נולדו להם 3 בנות: גבי, אסתר ודינה, 9 נכדים ונינה. נישאתי לרן אבנת ואני חברת קיבוץ מזרע. רוב שנותיי בקיבוץ אני עובדת בתחום הכלכלי ומעורבת בחיי החברה. לנו ארבעה ילדים: שירה, הבנים אור וזוהר, וטלי.

 

אתי נצר - לבית ברמזון

נולדתי בעיר ביאליסטוק שבפולין בשנת 1948 לאימי אלקה לבית סיבירסקי, ולאבי ישראל לבית ברמזון.

אבי ישראל נולד בשנת 1913 בעיר ביאליסטוק שבפולין. המלחמה תופסת אותו נשוי עם ילד. את משפחתו הרגו לנגד עיניו בעת היותם בגטו ביאליסטוק. אבי שרד את הזוועות והיה מאחרוני מרד הגטו. בעת הפוגרומים הסתתר במרתף אצל משפחה פולניה במשך שנתיים שהצילה אותו ועוד 3 יהודים. אמו לאה ואביו שרגא וארבעת אחיו נספו בשואה. לאחר המלחמה אבא נשא לאשה את בת דודתה של אשתו הראשונה שאף היא נולדה בביאליסטוק, וזו כמובן אמי אלקה.

אימה אסתר ואביה גדליה ושלושת אחיה אף הם ניספו בשואה. אמא אלקה שרדה את מחנות: ביאליסטוק, טרבלינקה, מיידנאק, לבליזשן ואושוויץ. עם סיום המלחמה חזרה מרוסיה לביאליסטוק לחפש את שרידי משפחה, מצאה את אבי שהיה נשוי לבת דודתה. שם נרקם סיפור אהבה, חתונה והולדתי ב-אפריל 48.

עלינו לארץ ב-1951 בהיותי בת שנתיים. התגוררנו במושב מרחביה, לאחר מכן ביפו ומשם עברנו לקריית ביאליסטוק שביהוד, שם היה להוריי אטליז. בגיל 14 התייתמתי מאבי שהיה בן 48. אימי נשארה עם שלושת בנותיה, אחותי טובה בת 11 ואחותי זיוה בת חודשיים כשכל עול הפרנסה עליה. הייתי חניכת השומר הצעיר ביהוד, בגיל 16 הגעתי לקיבוץ מזרע - בו אני חיה עד היום. נשואה לאסף, אם לארבעה ילדים, עינב, אילה, יפתח ושרון. סבתא לארבעה נכדים. אלעד, עומרי, אייל וירון. כולם מקסימים. הקמתי את מכון הקוסמטיקה ומאז אני ממשיכה לעבוד בביתי על אף היותי בפנסיה.