התוכן העיקרי

מ.א. לב השרון

זהבה מאור - טרודה
נולדה ב 1929, בסארברוקן בגרמניה. אמה, אסתר מלכה מבית אנצר. אביה, שלמה מרדכי צגל. ב 1935, הורתה הממשלה הגרמנית על היהודים חסרי הנתינות לעזוב את גרמניה. המשפחה נאלצה לעבור לאיטליה, לעיר מראנו. שם שהו עד שנת 1939. זהבה ואחותה מינה, הבוגרת ממנה בשלוש שנים וחצי, למדו בבי"ס איטלקי. עם הוראת הממשלה הפשיסטית לצאת את המדינה נאלצו לעבור את הגבול באופן בלתי חוקי, עד לניס בדרום צרפת. בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, התנדב האב לצבא הצרפתי, נפל בשבי הגרמני ושוחרר רק בתום המלחמה. ב 1943, כשנכנסו הגרמנים לדרום צרפת, נשלחה זהבה לשוויץ. אמה הסתתרה אצל איכרים ומינה אחותה הצטרפה לכוחות ההתנגדות הצרפתיים. בשוויץ, זהבה הצטרפה לבית עליית הנוער "ורסואה", שם שהתה עד סוף המלחמה. בשנת 1945, עלתה ארצה באניית "פלוסהולטרה", עברה לעתלית ומשם הגיעה לקיבוץ מעיין צבי במסגרת עליית הנוער. בתום שנה וחצי הקבוצה עברה לחדרה ל-"עצמאות פלוגת העבודה" ונשלחו להשלים את קיבוץ אבוקה בעמק בית שאן. שם התחתנה עם יעקב מאור. לאחר שנה עברו להתגורר במושב שיתופי, בני דרור בו הם שוהים עד היום. לזהבה ויעקב שני בנים ובת: רמי, צביקה וענת, 10 נכדים ו-12 נינים.
אולגה רועה - ישי
נולדה ב 28 בדצמבר 1930 בעיר סוס בתוניס. לאימה זמירה לבית ישי ולאבא צמח. האחים משה, הרצל ושלמה ואחיותייה מרים, חוה ואמיליה. בנובמבר 1942 ברחו למוקנין, האחים נלקחו לעבודות כפייה בעיר סוס, אולגה שהתה 6 חודשים במוקנין עד 12 באפריל 1943 כשהגיע הצבא האמריקאי. אז חזרה המשפחה לסוס, ביתם היה הרוס. הם נאלצו לעבור ל-מדיה ורק לאחר שנה חזרו לסוס בנובמבר 1952. בהיותה בת 22 עלתה המשפחה ארצה באנייה "נגבה" ואולגה עברה להתגורר במושב פתחיה. ב 1955נישאה לרפאל והם עברו לגור במושב ינוב. אולגה עסקה כל השנים בתפירה והצליחה לפרנס את המשפחה. בנה, אילן רועה ז"ל, נהרג במסגרת עבודתו העיתונאית במלחמת לבנון ב-1999. בעלה, רפאל ז"ל, אף הוא ניצול שואה ממוקאנין וממחנה הכפייה בסוס. נפטר בשנת 2009. לאולגה ורפאל נולדו שני בנים ובת: אורי, עדנה ואילן.
גיטה חפץ - פדלון
נולדה בעיר טריפולי בלוב בשנת 1938 להוריה אברהם פדלון ואימה רובינה לבית בובליל. במשפחה היו עוד שלושה אחים: יוסף, ויולה- כמיסה וסינה-שרה. בתקופה האחרונה של המלחמה עברה המשפחה לריירגון, ליד טריפולי, למספר חודשים וב 1945, כשנכנס הצבא הבריטי, הוחזרו על ידם לטריפולי. המשפחה עלתה לארץ ב 1950, בנר שלישי של חנוכה, באנייה "עצמאות". בנעוריה שימשה כאופר אצל מדענית במכון ויצמן ועיקר עיסוקה, סייעת בגן ילדים במושב ניצני עוז. במשך כ 30 שנים, היוו משפחה אומנת. גיטה נישאה בשנת 1956 ליעקב (ז"ל). לגיטה ויעקב נולדו בנים ובנות: יוסף – יוסי, אברהם-אבי (ז"ל), לאה-לולי, פנינה, שאול-שאולי, דן-דני ויוחנן – ילד אומנה מגיל 10 חודשים, היום בן 28. לגיטה 12 נכדים ו-2 נינים.
יהודית דורון - אווה לוי
נולדה בסלובונסה-לופצ'ה, עיירה קטנה בצ’כוסלובקיה, בשנת 1932, בת יחידה לקרול לוי ופרנסיסקה לבית שפיצר. באוקטובר 1944, הועברה יחד עם האם ועם הסבתא רבנסבריק. ב 1944 הועברה משם ברכבת פתוחה לברגן בלזן. ב 25 באפריל 1945, עם שחרור המחנה בידי הבריטים, חזרה לצ'כוסלובקיה. ב 1949, עלתה לארץ עם תנועת "השומר הצעיר" דרך איטליה באנייה "עצמאות" ועברה לקיבוץ מרחביה. ב 1954, סיימה את לימודיה בביה"ס לאחיות בביה"ח בלינסון ועבדה כאחות בגזית, רמת השרון ועשרת. מ 1976 בקופת החולים הכללית. ב 1955, נישאה לרפאל ז"ל בקיבוץ גזית. ליהודית ורפאל נולדו 4 בנות: יעל, רותי, מיכל ודנה, ליהודית 11 נכדים, ו- 2 נינים.
רלי הראל – סלין לפשיץ
נולדה באנטוורפן בלגיה בשנת 1933. בתם של מוריס והלה לבית גרוסברג, בת בכורה ואחות לאנדרי הצעיר ממנה ב 3 שנים. ב 1940 עם הכיבוש הגרמני, רלי הייתה בת 7 ולמדה בביה"ס ביהודי "יסוד התורה" באנטוורפן, נמלטה המשפחה לרואיה, בדרום צרפת. לאחר שנה הופצצה העיר והם חזרו לבלגיה, לבית הורי הסבים. ב 1942, נשלח האב לאושוויץ-בירקנאו ולא חזר. ב1943, נשלחו 24 נפשות מהמשפחה הקרובה ונרצחו. האם, רלי ואנדרי נמלטו לדרוגנבוש ושהו בעליית הגג אצל בארק. רלי למדה במנזר סנט-באק. ב 1943, גויסה למחתרת הבלגית ושימשה כבלדרית. בספטמבר 1944, בלגיה שוחררה. עברה לפורה, פרבר ליד בריסל. בינואר 1950, הצטרפה להכשרה עם תנועת "בורוכוב- דרור" ועלתה לארץ באנייה "נגבה". עברה לקיבוץ משמר הנגב וב 1952 נישאה. למש' בארק, בראנד וארלט מדרוגנבוש הוענק "אות חסידי אומות עולם" ועד היום עושה מאמצים להכרה בכומר פרדריקס לנס מדרוגנבוש כחסיד אומות עולם. רלי עבדה שנים במשרד הביטחון. בשנות ה 70 ניהלה מועדון לנערות במצוקה בתל-חנן. כתבה במשך השנים בעיתון הישראלי בצרפתית: "לה אמפורמסיון", וכל השנים כותבת משוררת מספרת ופעילה בצוות ב"מוזיאון לוחמי הגטאות".
לרלי שני בנים ובת אחת: מוקי טליה ודוד. 6 נכדים ו-3 נינים.
רחל מלצר - ון דר הודן
ילידת הולנד, בעיר אוטרכט. נולדה בשנת 1929, להוריה יעקב ושרה לבית פולק. אחיה: חנה, ברוך ונילי. מאוגוסט 1942, הוסתרה רחל בביתן של כ 10 משפחות ותקופות ארוכות אצל שלוש המשפחות נימנס, וולסוינקל וקויימנס. היא הוסתרה עם נילי אחותה. שלושת המשפחות קיבלו אות "חסיד אומות העולם". עם תום המלחמה, למדה בתיכון לבנות וב 1947, שהתה בבית חלוצות. הגרעין אליו היתה שייכת עלה לארץ בלעדיה. רחל עברה לפאריס ולניס. ביוני 1948, עלתה ארצה במסגרת מח"ל – נוער חלוצי לוחם, בספינת המפרשים "הנדריקוס", ספינת דייגים קטנה שהפליגה שלושה שבועות ועליה 250 פליטים. עם הגיעה ליפו, איתרה את אחותה חנה שלמדה בביה"ס לאחיות בבלינסון. רחל עברה לקיבוץ נען ועסקה בטיפול בילדים. ב 1949, נישאה ליחזקאל (ז"ל) והתגוררו בקיבוץ נען, רמות נפתלי וכפר מונש. לרחל ויחזקאל נולדו 3 בנות: נורית, רות ומיכל. לה 9 נכדים ו- 14 נינים.
אורה לבסקינד – בוקופצר
נולדה בבריסל, בלגיה ב 1933 להוריה זליג וז'אן לבית שפילקה, אחות לדני-דוד הבוגר ממנה ב 3 שנים. ב 10 במאי 1940, עם הכיבוש הגרמני, החלה המשפחה לחפש דרכי מילוט לצרפת. במעבר הגבול הוחזרו ע"י הגרמנים לבריסל. המשפחה אולצה כמו כל היהודים לענידת הטלאי הצהוב. לאחר זמן מה עברו להסתתר אצל משפחה נוצרית בכפר וונימו. מאוחר יותר, עברו לכפר רובלמו והוסתרו תמורת תשלום אצל משפחת גופינה ובמקומות נוספים. נעזרו רבות בכומר המייטיב ז'ורז' מריף שקיבל את אות "חסיד אומות העולם". ב 1945, קיבלו את הבשורה על סיום המלחמה וחזרו לביתם בבריסל. האם שהובלה למחנה מלין בבלגיה לא חזרה ואז נודע להם שהאב נפטר. אורה נשלחה לבית יתומים של ברית חלוצים דתיים, בכפר מרקה ליד טורנה בגבול הצרפתי. במרץ 1949, הפליגה ממרקה באנייה "קדמה" והגיעה ארצה עם שביתת הנשק בסיום מלחמת תש"ח. אורה עברה לפנימיית "בית צעירות מזרחי" ואחר כך לקיבוץ עין-הנציב ולנווה-אילן. ב 1952, נישאה ועברה למושב השיתופי בני-דרור. כל השנים עסקה בחקלאות. לאורה 2 בנות: אפרת ושולמית, 7 נכדים ו- 6 נינים.
ברוך הוד
נולד בהולנד, בעיר אוטרכט, בשנת 1924 להוריו יעקב ושרה לבית פולק. אחיו: חנה, רחל ונילי. בזמן המלחמה, היו בבית שנה וחצי ולאחר מכן הסתתרו ב 13 מקומות שונים. ברוך הצטרף למחתרת ההולנדית ושימש כתצפיתן על מסילות הרכבות. ב 1945, אחרי המלחמה, החל ללמוד רפואה ווטרינרית וחינוך והצטרף לתנועת הנוער הציוני: "תנועת הנוער ההולנדי". ב 1949, עלה לארץ באנייה "עצמאות" ועבר לקיבוץ גברעם, שם ניהל את ביה"ס ועבד כרפתן. מאוחר יותר, עבר לכפר הנוער בן-שמן וכפר גלים עסק בהוראה ולימד גם בריאלי. עד היום מקיים קשר רציף עם תלמידיו לשעבר. בקייץ 1949, נשא לאשה את שרה. לשרה וברוך שני בנים ובת: יאיר, הדסה ומיכה, 10 נכדים ו- 5 נינים.
נילי גורן - לינקה, ז'אקלין ואן דר הודן
נולדה בעיר אוטרכט בהולנד בשנת 1933 להוריה יעקב ושרה. האב יעקב, היה איש מדע ידוע, וטרינר-בקטריולוג שעסק במחקרים חלוציים באוניברסיטת אוטראכט ובביה"ח העירוני. נילי-ז'קלין, הייתה האחות הקטנה לחנה, ברוך ורחל. ב 1940, עם הכיבוש הגרמני, השליטה האוסטרית, התעצמה רדיפת היהודים ורבים הובלו למחנות, הצליח האב להבריח את כל ילדיו ולארגן להם מקומות מסתור נפרדים בעזרת חברים לא יהודים ובעזרת המחתרת ההולנדית. נילי–לינקה, בת ה 8, יחד עם אחותה רחל ואביה הסתתרו אצל חברים ומאוחר יותר הוסתרה נילי בכפר בדרום הולנד. עם התגברות הסכנה, הועברו הילדים למשפחה קתולית. ומאוחר יותר למקום אחר, לבסוף שהתה נילי אצל משפחת רופא בכפר קטן. במשך 9 חודשים הצליח האב לשלוח בכל חודש בעזרת אנשי מחתרת מכתבים מצויירים. במאי 1945, עם תום המלחמה, נודע שהאם נפטרה ממחלה קשה. האב הגיע והחזיר את ילדיו לביתם באוטרכט. האחים עלו לישראל במסגרות שונות. בפברואר 1949, עלתה נילי עם אביה שהוזמן ע"י ממשלת בן- גוריון להקים בארץ מכון וטרינארי. בשנת 1955, נישאה נילי לששון. לנילי וששון שני בנים ובת: גבי, נעמי ואהוד ו- 8 נכדים.
תמר יעקובי - פרידמן
נולדה בפולין בעיירה קזימייז' דולני, בדצמבר 1936. הוריה, פייגה לבית נירנברג ואביה שאול פרידמן. עם הכיבוש הגרמני, היהודים היו בסכנת מוות. האב עם אחיו ועוד חברים, עברו את הגבול הרוסי, כדי להכין מקום למשפחות שיבואו אחריהם. אך זה לא צלח. האם ותמר נשארו בפולין, נדדו והסתתרו בעזרת תעודות מזויפות. האם נתפסה ונרצחה בכלא פאבייק בוורשה. אחרי מעברים ונדודים ניצלה, הודות לפולנים טובים ובעזרתו של ארגון קואורדינציה להצלת ילדים יהודים והעלתם ארצה, בדצמבר 1947, עלתה ארצה באנייה היוונית "טטי". בארץ, מצאו אותה אחיות האב שעלו כחלוצות בשנות ה-20. תמר גרה אצל אחת מאחיות אימה, שרה ואריה קליין, בכפר הס, גדלה והתחנכה מספר שנים, עד שנישאה למנחם יעקבי בן המקום. תמר למדה בביה"ס לאחיות בבית חולים קפלן. עם מנחם הקימה משפחה. בשנות ה-90 נודע לה גורל אביה, הוא שניספה בגטו בריסק, היום ביילורוס, יחד עם כמעט כל שוכני הגטו. עבדה כל השנים כאחות בקופת חולים הכללית בבריאות הציבור, במרפאות כפריות בכפר הס ובית יהושע ובבית לוינשטיין. לתמר ומנחם 3 ילדים: אורי, עינת ודנה ו- 9 נכדים.
חוה שטיינר - אוה לנדאואר
נולדה להוריה, תרז וארפד לנדאואר ב 1928, בשכונת גרינצינג בוינה, אוסטריה. אחות צעירה לאחיה ארווין ומיקלוש–מיקי. האב נפל בשבי הרוסי ב 1918 וחזר ב 1925 להונגריה והצטרף למחתרת הקומוניסטית. המחתרת הצליחה להעביר לוינה, למחנה פליטים פוליטיים, את האם עם ארוין בן ה 10 ומיקי התינוק. שם נולדה חוה. האב ששוחרר, ברח והצטרף אליהם בוינה. ב 1934, עם עליית הנאציזם האב וארוין נמלטו להונגריה. כעבור 10 חודשים חזרו גם האם עם מיקי וחוה להונגריה. ב 1943, ארוין גויס למחנה לעבודות כפיה בצבא ההונגרי. במרץ 1944, ההורים וחוה עברו ל"בית הכוכב הצהוב", משם הועברו לגטו בודה קאלאס ובתחילת יולי 1944 לאושוויץ-בירקנאו. חוה הופרדה ממשפחתה והועברה למחנה פלוסנברג בגרמניה. בינואר 1945, הועברה למחנה אודרן, ומשם לטרזנשטט. במאי 1945, שוחררו בידי הצבא הסובייטי. כשחזרה לבודפשט התברר לה שמכל בני משפחתה נותרה יחידה. לאחר שאושפזה בבית חולים של הג'וינט. הצטרפה לתנועת "מכבי הצעיר". והדריכה בבית ילדים של הג'וינט. בנובמבר 1948, עלתה לארץ באנייה "קאפאלוס", הצטרפה לחבריה מהתנועה בקיבוץ כפר החורש. ב 1949, נישאה ליצחק שטיינר. ב 1951 עברו לקריית שמונה. חוה למדה בסמינר לגננות ויצחק עסק בקליטת עלייה. ב 1963, עברו לפרדס חנה. ומשם לרמת אילן. בתקופה זו ניהלה פעוטון. ב 2000 עברו להתגורר ב"פרוטיאה בכפר", בבני דרור. יצחק נפטר ב 2006. לחוה ויצחק נולדו בן ובת: ארנה וילון, לחוה 2 נכדים.
 

 

דור שני

ילון שטיינר
בנה של חוה, לקח חלק פעיל במפגשי הקבוצה.
יליד 1962, קריית שמונה, בן לניצולי שואה חוה שטיינר לבית לנדאור ויצחק שטיינר אשר כל משפחתם נספו בשואה. ילד שמח תמים ומאושר. מוגן, לבוש הכי יפה, מטופל ומטופח לתפארת. המשפחה נדדה ברחבי הארץ ביחס לשינויי מקומות העבודה של אבי שניהל סניפים של בנק הפועלים. אמי הייתה והינה מחנכת ומטפלת בילדים בעלי נכויות רגשיות ו/או התפתחותיות, וכך מצאתי את עצמי ילד בפרדס-חנה, נער ברמת אילן וחייל בהרצליה חייל לוחם וגיבור ישראל בעל תואר ראשון במנהל בתי מלון. נשוי לסיליה ואב ל 4: אוה, מאי, עדן ושלו. בעשרים השנים האחרונות, מאמן ובעל בתי ספר לטניס. אוהב את החיים, יצירתי, אנרגטי חושב ומתחשב, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולת אמפטיה. לא אוהב מלחמות, ריב, מדון, רוע, קינאה, צרות אופקים ובערות.
כל חיי כדור שני חייתי בצילה של השואה. מצד אחד זה הכניס אותי להמון חרדות והגבלות, מצד שני זה חישל אותי לנוכח ההשוואה של הקושי שלי מול אושוויץ.
תיאטרון עדות, זו פעילות מופלאה הנותנת דרור לניצולי השואה להנציח את אלו, והם רבים לצערי, ממשפחותיהם שלא זכו לשרוד, ולדור הצעיר להכיר את המציאות הבלתי נתפסת שהייתה מנת חלקם.
החיבור בין הנוער האיכותי המשתתף בפרויקט לבין ניצולי השואה הקשישים, גורם לנו, לרגע, ללקות באשליה שיש פה באמת ארץ נהדרת...
עירית ועזרא דגן אנשים נפלאים ומקצועיים מעבירים את תיאטרון עדות באופן מעורר התפעלות. מעולם לא השתתפתי בתוכנית כה מעניינת ומעצימה...