התוכן העיקרי

בני שמעון

 

 תמונתו של יוסף ארז

יוסף ארז
נולד בינואר 1926, בעיר קוטנו בפולין. האב יחיאל מאיר אלבום, האם אידה לבית קם ואחותו הצעירה פלה. המשפחה היגרה ב- 1931 לעיר בזנסון בצרפת. ביוני 1940 עם התקרבות הצבא הגרמני לעיר, ברחה המשפחה דרומה והגיעה לעיר גרנובל שמאוחר יותר, עם גמר הקרבות, הפכה להיות באזור החופשי. ב-11 בנובמבר 1942, עם כיבוש צרפת בידי הגרמנים ויציאת הצבא האיטלקי נתפס יוסף בידי המשטרה הצרפתית ושוחרר מהמעצר בעזרת שוטר יהודי שגייס אביו. מאוחר יותר נפטר אב המשפחה. בתחילת 1944 ברחו האם עם יוסף ופלה לאזור ליון והסתתרו בזהות צרפתית בפרבר העיר. בספטמבר 1944 שוחררו בידי הכוחות האמריקניים. יוסף הצטרף לתנועת הנוער הציונית "הנוער הבורוכובי" והיה מרכז הסניף. ביוני 1947, נשא את אסתר בס וביחד יצאו לחוות הכשרה של התנועה בדרום צרפת. ב-2 בפברואר 1948 הפליגו ממרסי עם דרכונים מזויפים והגיעו לחיפה כתיירים. היו בקיבוץ שדות ים תשעה חודשים ובנובמבר 1948 הגיעו למשמר הנגב ונמצאים בו עד היום. יוסף עבד בחקלאות במשק כמה שנים ומילא תפקידים כמזכיר, כגזבר, כרכז בנין ושימש שלוש שנים כשליח התנועה בטולוז. ליוסף ולאסתר שלושה ילדים: אמירה, אילנה וירון, שישה נכדים וחמישה נינים.

   
 תמונתו של מוני בר אלון

מוני בר אלון (משה בוקסנבאום)
יליד 1932, קלן בגרמניה להוריו ירוחם וסימה לבית בוכנר. הבן הצעיר לבין אחיו: אברהם–עדי, וילי והייני. בליל הבדולח ב- 1938, נמלטו משה ואחיו הייני לאנטוורפן בבלגיה, וגרו בהסתר בדירה ששכרה המשפחה. ב- 1941 עברו מוני והייני ל- ליל ומשם לכפר סאנט-ז'רמן ליד לימוז' בדרום צרפת. האב והאח אברהם, הוסתרו ע"י צרפתים בלימוז'. האם נפצעה ואושפזה שנה שלמה. אחיו הגדולים עדי ווילי הצטרפו למחתרת הצרפתית. ב- 1942 הועברו מוני והייני לבית ילדים במונטאטן, מונט-דה-שאטו בעזרת הארגון היהודי "אוז'ה". לאחר שנתיים, ב- 1943 הועברו בעזרת דודים למשפחות צרפתיות. מוני הועבר למשפחת דופרה שדאגה לו עד לאחר המלחמה. כל משפחתו של מוני שרדה וב- 1946 חזרו ללימוז' ומאוחר יותר לעיר ליל. ב- 1951 עלו לארץ מוני ואחיו הייני יחד עם ההורים באנייה "ארצה". ההורים עברו לבת-ים ומוני עבר למשמר הנגב. מוני עסק כל השנים כרכז משק, גזבר הקיבוץ ושימש שליח עלייה במרוקו. ב- 1955 נשא לאישה את פאני לבית טננבאום. למוני ופאני שני ילדים: סמדר ומתי ושמונה נכדים.

   
 תמונתו של פרדי אפריים ברקו

פרדי-אפריים ברקן (בקרמוס)
נולד בצרפת בעיר ננסי בשנת 1930, להוריו האב יוסף ולאמו איטה לבית ששינייסק, אח לדוד-דדה הצעיר ממנו בחמש שנים. בנובמבר 1939 עזבה המשפחה את ננסי ועברה לכפר ומאוחר יותר לליבורן ליד בורדו. ב- 1940, עם תחילת פינוי היהודים ושילוחם למחנות, הצליחה המשפחה לברוח לאזור החופשי לכפר בדורונדון והתגוררו אצל אחות האם. ב- 1942 עם פלישת הגרמנים לאזור החופשי, עברו לליאון בעזרת מסמכים מזויפים עם השם סיבינסקי. ב-1943 אחרי שהייה בתשעה כפרים שונים הגיעו לשומברי. פרדי הועבר בעזרת ארגון "אוסיי" למוסד ילדים בסלין-לה-טרם עד פינויו. ב- 1944, אחרי שחרור פריס, חזרה המשפחה לננסי. ב- 1945 למד פרדי חייטות והצטרף לתנועת "השומר הצעיר" לקראת עלייה לארץ.
ב- 1948 עלה לישראל יחד עם קבוצה של 28 צעירים באנייה "גלילה". שהו בשדות-ים ומאוחר יותר עברו למשמר הנגב. דדה אחיו עלה גם הוא לארץ אך ב-53 חזר לצרפת. פרדי עבד במשתלה, בשדה ובתחנה המטאורולוגית בבאר שבע. ב- 1965 הכיר את צילה, אלמנה מקיבוץ מגידו עם בנה דניאל, ואחרי שישה חודשים התחתנו. לצילה ופרדי נולדה בת, דליה ולהם שני נכדים.

   
 תמונתו של שמעון גרונר

שמעון גרונר
נולד בשנת 1936 בהונגריה בודפשט, בשמו לצי-לסלו, בן יחיד להוריו ארנולד גרונר ומרגיט לבית וויס. שנת 1942, היתה בשבילו תחילת המלחמה. האב נלקח על ידי המשטרה ולא נראה יותר. ב- 1943 עברו לסלו ואימו לגור יחד עם אחות האם לרחוב הרמינן. ב-1944, הוכרחו לעבור לאזור "הבית המסומן" במגן דוד צהוב ברחוב דוהאי, בו נמצא בית הכנסת הגדול. אחיות האם נעלמו ולא חזרו. ב-1945 שמעון הילד הגיע לבית יתומים בגטו. עם השחרור על ידי הרוסים נשלח לכפר סנטש להבראה, שם שהה שנתיים. ב- 1947 חזר לבודפשט ונכנס לפנימיית "תנועת גורדוניה". בתחילת 1948 נשלח לצרפת ומשם דרך מרסי, הפליג באוניה "ארגנטינה" לישראל. ממרכז הקליטה רעננה עבר לכפר הנוער בן שמן. למד שם חינוך ערכי וחקלאות. ב- 1953 נשלחו כקבוצה עם תנועת "השומר הצעיר" לקיבוץ שובל. ב- 1953 גויס לנחל מוצנח ומשם לצנחנים. ב- 1956 השתחרר מצה"ל למד את מקצוע המסגרות, ועבד 30 שנה כמסגר, מתוכן 10 שנים כמנהל. ב- 1962 נישואין ראשונים. ב- 1963 נולדה בתו הראשונה יסמין. ב-1967 במלחמת ששת הימים, נפצע בשחרור על ירושלים. ב- 1970 נישואים לרוני בת כיתתו וחברתו לגרעין.
עבד בנגרות 8 שנים 3 מהם כמנהל בנגריית הקיבוץ אחרי זה הפך לרכז בנין. שמעון אב לארבעה ילדים: ענבל, יסמין, נטע וצור, וסב לעשרה נכדים.

   
 תמונתה של סבינה הופמן

סבינה הופמן (הלפרן)
סבינקה-סבינה. נולדה בפולין בעיר זגז' ליד לודג' בשנת 1935, האב יצחק והאם חנה ואח צעיר יעקב. בתחילת המלחמה חייתה המשפחה בעיר הולדתה, לאחר מכן התגלגלה בשני גטאות ביאלה משצ'ונובו בהמשך בכפרי פולנים עד סוף המלחמה. ב-1945 שוחררה בידי הצבא הסובייטי. אין היא זוכרת שום תאריכים. בסוף המלחמה עברה לוורשה וב-1946 ולאחר כשנה וחצי לבית יתומים בעיר לודג', ברחוב נרוטוביצה. בעיר לודג' ארגון בשם קואורדינציה שדאג לעליה לארץ באנייה "פן-יורק".
בארץ נשלחה למחנה המעבר "אונים" עם קבוצת ילדים יחד עם המדריך מרדכי בהט, חבר להבות הבשן ונקלטה בבן שמן, שרתה בנחל והגיעה לקיבוץ שובל. סבינה עסקה כל השנים בטיפול בפעוטון וגם הייתה מזכירת הקיבוץ ומרכזת וועדות בריאות וחינוך והגיל הרך. ב-1957 נישאה לאברהם. גם הוא ניצול שואה מהונגריה אותו הכירה בקיבוץ שובל. לסבינה ולאברהם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת: רונן, צפריר, מרגנית ונמרוד ועשרה נכדים.

   
 תמונתה של עדה גיטה טנצר

עדה-גיטה טנצר (פרידמן)
נולדה ב- 1 באפריל 1932 בעירה סוקולוב-פודלסקי פולין, שם אמה צילה סוקניק, שם אביה: דוד פרידמן. בת יחידה. ב-1 בספטמבר עם פלישת הצבא הגרמני בסוקולוב – פודלסקי, ברחה המשפחה לברית המועצות. במשך חודש אוקטובר 39 תחילה לעיר ביאליסטוק ולאחר מכן לעיר זלובין בילורוס. עד פלישת הגרמנים ביולי 1942, נדדה בדרכים מופצצות עד לעיר גומל ומשם נסעו ברכבת משא במשך שבועיים עד לאיזור מריסקאיה רפובליקה בישובים מבוארים. שהו בתוך יערות עד מאי 1946. ביולי 1946, חזרה המשפחה לפולין לעיר שזשזין בשלזיה ולאחר מכן לעיר לודז'. בסתיו 1946 הגיעה לצרפת. בפריז נפגשו עם האב. בפריז הצטרפה לתנועת נוער בורוכוב-דרור. ב- 11 בנובמבר 1951 הפליגו לישראל באנייה "ארצה", אחרי קליטה למשך כחודש בקבוץ יראון, עברה לקבוץ משמר הנגב. ב-1955 נישאה ליוסף טנצר. עדה עבדה ברפת ועם הקמת המפעל, עבדה כתמחירנית ומנהלת חשבונות ראשית. מילאה תפקידים בוועדות שונות, בעיקר כלכליות, כולל במועצת מנהלים 2 קדנציות במפעל ואחת במשק. לעדה וליוסף בן ושתי בנות: איתן, יעל, מיכל ו-שישה נכדים.

   
 תמונתה של מרים מירקה וקסלר

מרים-מירקה וקסלר
נולדה בדצמבר 1932, בעיר וורשה, פולין לשמחה ורעיה מלמד. למרים אחות אחת בלבד, הגדולה ממנה ושמה עליזה. ב- 1939 בתחילת המלחמה הועברה המשפחה מביתה לגטו וורשה, ושם שהתה עד אפריל 1943. באפריל 1943, קצת לפני מרד גטו ורשה הגדול הוברחה מרים ע״י אימה אל מחוץ לגטו ושהתה אצל משפחה פולנית עד יולי 1943. בזמן המרד הגדול נשלח אביה שמחה למחנה מיידנק, משם לא חזר. ביולי 1943, נשלחה יחד עם אימה ואחותה למחנה הריכוז ברגן בלזן ושם שהתה עד לשיחרור המחנה ע''י הצבא האמריקאי באפריל 1945. יום שלעולם יישאר צרוב. אחרי השחרור, נשלחו מרים, עליזה ורעיה לבלגיה בעזרת האמריקאים ושם שהו שנתיים. ב- 1947, בתום שנתיים, עלתה מרים לישראל בעליה ב' דרך הסוכנות, באוניה ''תאודור הרצל''. מחיפה נשלחה האוניה לקפריסין, שם שהתה מרים שמונה חודשים, ובסופו של דבר הגיעה עם אוניה אחרת לישראל. בארץ, הגיעה מרים לחברת הנוער בקבוץ דליה ומאוחר יותר לקבוץ שובל. התחתנה עם שאול, ולאחר מספר שנים התגרשה והתחתנה בשנית עם משה וקסלר. מרים מתגוררת בקבוץ שובל עד היום ויש לה ארבעה ילדים, ארבעה-עשר נכדים ושתי נינות.

   
 תמונתה של שולה וקסלר

שולה וקסלר (צבירן)
נולדה באנטוורפן בבלגיה בשנת 1931, להוריה ישעיהו-שייה וקלרה לבית צבירן. לשולה אח צעיר: וילי. בשנת 1940, נמלטה המשפחה לכפר קטן ליד קלה, אך חזרו לאנטוורפן. ב-1942 עם תחילת האקציות, ברחה שוב המשפחה לדרום צרפת שם נתפסו בידי משטרת וישי ויחד עם עוד מאות יהודים נכלאו במחנה הסגר קאנט-דה-מיל, ולאחר מכן הועברו למחנה קונט-דה-ריבזלט. ביום הכיפורים באוקטובר אותה שנה, כשעמדו להישלח בטרנספורט, נלקחו שולה ואחיה וילי ע"י אחיות מהצלב האדום במאמץ להצילן וההורים הובלו למחנות. שולה ואחיה נלקחו למוסד יתומים בשטו-דה-מזולה, בו שהו עם עוד 500 ילדים. במשך 3 שנים עברו דרך תשעה מוסדות. בשנה האחרונה שהו במוסד באזור סבואה עד כניסת חיילי הבריגדה-היהודית. דודם, לאון זיליצקי שהשתחרר מהצבא הבלגי החזירם לבלגיה והם אומצו בידי הדוד שלמה צבירן שניצל מהמחנות. לאחר שנה, ב-1945 הצטרפה שולה לתנועת הנוער "בורוכוב" וב-1946 עלו בעליה בלתי לגאלית באנייה "תיאודור הרצל". לפני חוף תל-אביב, נתפסו בידי הבריטים והובלו לקפריסין. ב-1948 לאחר אחד-עשר חודשים נכנסו לארץ, למחנה עתלית. עם עליית הנוער עברו לקיבוץ רמת-הכובש, שם שהו כל תקופת מלחמת תש"ח. עם אותה קבוצה עברו שולה ווילי לקיבוץ משמר הנגב. בהיותה בת 17 וחצי נישאה שולה למשה-מושה וכסלר. כל השנים הייתה גננת. לשולה ולמשה 4 בנים: ישי, יפתח, שחר ואלדר, 7 נכדים ו-3 נינים.

   
 

ציפורה-פייגלה כספי
נולדה בגלכטוב בפולין בשנת 1927, אחות קטנה לאחיה ליאון הגדול ממנה בשלוש שנים, להוריה שלמה לבקוביץ' ולרחל לבית גולדברג. ב- 1939, עברה המשפחה לבריסל בבלגיה. בספטמבר 1942 הועברה ציפורה למשפחה בלגית והוסתרה בזהות שאולה כילדה נוצריה. האח, ליאון, הצטרף למחתרת: "תנועת ההתנגדות הבלגית". ב- 1943, האם נתפסה והובלה למחנה ההשמדה אושוויץ. בספטמבר 1944, עם שחרור בריסל בידי כוחות בנות הברית. בקיץ 1945, הצטרפה ציפורה לתנועת הנוער הציוני: "הנוער הבורוכוב". ב- 1946, עלתה לארץ בעליה ב' באנייה "החייל העברי". ציפורה-פייגלה שהתה תשעה חודשים במשגרת עליית הנוער בקיבוץ שפייה. ב- 1947 הצטרפה לקיבוץ "משמר הנגב הצעיר" ומאז גרה בו. עבדה ברפת, בטיפול בילדים, במטבח כמבשלת, וכסייעת לרופא שיניים. לציפורה שלוש בנות: רונית, נטע ועדי, שישה נכדים ושתי נינות.

   
 תמונתו של משה לוי משה-מוריס לוי
נולד בננסי שבצרפת באוקטובר 1934, אביו שלום שנולד בארץ ואמו שרה ילידת פולין, נפגשו בפריס. הוא אח מבוגר בשנתיים מאחותו חביבה. ב- 1939 עם פרוץ המלחמה גויס האב לצבא הצרפתי, האם ברחה עם שני ילדיה לליבורנה בדרום צרפת. האב שלום מצא אותם שם ועם הכיבוש והתקרבות הצבא הגרמני ברחו לאזור החופשי והגיעו לפריגוקס, בירת דורדוז'ן. ב- 1942 כשהתקרבו הגרמנים נמלטו שוב כ-שלושים ק"מ משם, לכפר נידח סאנט אללי דאנס. בו הסתתרו שלוש שנים, ב- 1945 חזרה המשפחה לננסי. משה הצטרף לתנועת הנוער "בורוכוב" וב- 1952 עלה לארץ באנייה "גלילה" והגיע ישר לקיבוץ משמר הנגב. ב- 1953 גויס לצבא ושרת ביחידת נח"ל. אחרי שחרורו חזר לקיבוץ. כל השנים עסק במשק במטע, ניהל את בית האריזה לפרחים באזור הדרום, ניהל את נגריית הקיבוץ ועבד 26 שנים במפעל האלקטרוניקה "פמה". ב- 1961 התחתן ונולדו שני ילדיו: עמיחי ואלה. משה נישא בשנית ליעל ונולד בנו אוריאל. למשה 4 נכדים משני ילדיו הבוגרים.