התוכן העיקרי

מכתבו של דוד בן ארצי

לעירית ועזרא דגן בהערכה רבה

הצטרפתי לתיאטרון עדות בעקבות כתבה בעיתון של נשר .

מזמן רציתי ליצור מפגשים בין ניצולי שואה לבין תלמידים מהתיכון, וזאת כדי שאלה יספרו את קורותיהם במלחמה- והתלמידים יעזרו למבוגרים בלימוד המחשב והפעלה סבירה של הטלפונים המסובכים.

כולם התלהבו מההצעה ,אך עקב התחלפות השלטון בעירייה , ועקב טיפול בירוקרטי הדבר לא יצא אל הפועל.

לכן בפרויקט תיאטרון עדות, בהנחייתכם המקצועית, מימש לפחות חלק מהיוזמה שלי..

פעולתכם הרצינית והמתודית מצאה את הדרך אל התלמידים כדי לרתום אותם למשימה מסובכת כזו.

את המבוגרים ידעתם לנווט היטב, אלה שקשה היה להם לספר את סיפורם, ידעתם לדובב, לחקור ולפעמים לסחוט מהם את הסיפור, ואחרים שהאריכו בדיבורים, ידעתם איך לחסום אותם, כל זאת ביעלות ובנועם.

עבודתכם הייתה קשה, תוך זמן קצוב, קצר יחסית, הייתן צריכים לדובב, לרשום, להקליט ,לצלם ולהתמצא בכל אחד ובסיפורו.

ובבית, לתמצת סיפור של יותר משעה, לדיאלוגים של 10 -15 דקות על הבמה.

העבודה עם התלמידים הייתה רבה וקשה, כדי להפכם ל"שחקנים" איך להתבטא, איך לעמוד על הבמה, ואיך ללמוד את הטקסטים בעל פה, והשירים ששרו.

כל זאת מבלי שיישברו ויתייאשו, מהמאמץ הרב.

אתם בעלי מקצוע מכובד-שחקני תיאטרון, אולם לדעתי התברכתם במקצוע נוסף, הנכם מורים מושלמים.

ידעתם לחצור ולהוביל אותנו לקראת המטרה הסופית- הפקת מחזה על הבמה עם כל האפקטים התיאטרליים וכל זאת עם ה"שחקנים" שעמדו לרשותכם.

יש לציין את הוצאת החוברת- התוכניה של ההצגה, בנושא.

על כל אלה מגיע לכם "יישר כוח" ותודה רבה.!

מי ייתן ןיעמוד לכם הכוח להמשיך עוד ועוד בפועלכם המבורך.

לא אסיים בלי להזכיר את עמרי המוסיקאי על חלקו במבצע- חיבבתי אותו

כמו אחד מנכדי.

אשר לי,אסכם את תחושותי במשל- "העץ הזקן והיבש הניב חוטר מגזע דוד, שהעלים הירוקים והרעננים, התבדרו ברוח החרישית, והזכירו לעץ בהיותו שתיל קטן ורך "

היו ברוכים .ממני דוד בן ארצי- נשר