התוכן העיקרי

מכתבה של נעה

לעזרא ועירית היקרים

עדיין קצת קשה להאמין שהכל נגמר.

לפני שנה כששאלו מי רוצה להשתתף בפרויקט שנקרא "תיאטרון עדות" קצת חששתי אבל מיד הרמתי את היד. לא ידעתי מה הולך להיות כאן. היו הרבה חששות ודאגות לפני שהכל התחיל, לפני שהתחיל פרויקט ששינה כמעט את כל מה שחשבתי עד אז על השואה. והתברר לי שכמעט לא ידעתי כלום. ראיתי כמה סרטים וסיפרו לי סיפורים, אבל לא יותר מזה. בפרויקט הזה למדתי, הבנתי יותר טוב כמה שנאה יכולה להיות אצל בני אדם שלא מקבלים אחד את השני, הבנתי ושמעתי יותר מקרוב ויותר מפורט על סיפורים קשים. על דברים שקשה לעכל שקרו.

עברתי דרך ארוכה עם קבוצה מדהימה של ניצולי שואה ודור שני. אז אני רוצה להגיד לכם תודה, על שנה מדהימה של חוויות קשות, אבל מעצימות מאוד. דיברתם וסיפרתם גם כשהיה לכם קשה והעברתם לנו את הסיפורים שלכם. כל סיפור שונה מהשני אבל כולם קשים. היה קשה לשמוע על כל מה שעברתם ולחשוב שאנחנו צריכים להעביר את הסיפורים הקשים והמרגשים האלה לקהל שלא היה אתכם כל שבוע ולא חווה את החוויות האלה  שאנחנו חווינו ביחד. אני רוצה להגיד לכם שאתם גיבורים, תודה שלא נשברתם והייתם חזקים, רק בזכותכם אנחנו פה.

עירית ועזרא, אתם נתתם לי המון כלים לחיים. איך להתמודד עם סיטואציות מלחיצות, איך להתלבש ולשנות תסרוקת תוך פחות מחצי דקה, איך להתגבר על קשיים ולכל דבר שהייתי צריכה הייתם שם. תמכתם, עזרתם והכי חשוב הייתם אתנו בתקופה מאוד לא קלה.

תיאטרון עדות, הפרויקט המדהים שזכיתי להשתתף בו היה כל כך משמעותי בשבילי. קיבלתי מתנה אין מילים אחרות להגיד את זה, מתנה שלא כל ילד זוכה לקבל. אין לי מילים אחרות חוץ מתודה, תודה על הכל. תודה על ההתרגשות על הבכי על הזדמנות להכיר גיבורים ובכלל תודה שהקמתם את הפרויקט הזה ונתתם הזדמנות לילדים להכיר אנשים שייכנסו להם ללב.

זה אף פעם לא באמת נגמר, כי זה יישאר איתי לכל החיים.

נעה גולדשטיק