התוכן העיקרי

מכתבה של טל רייס, מנהלת חט"ב אורט גרינברג

מנסה לסכם את התקופה שבה ליוויתי את "תאטרון עדות" בביה"ס. כבר בשלבים הראשונים שבהם נחשפתי לרעיון הרגשתי שיש פה פוטנציאל יוצא דופן למפגש משמעותי בין הנוער לניצולי השואה. ביום בו הגיעו ניצולי השואה ותלמידנו יצאו לעברם וליוו אותם למבנה בית הספר ליבי התרחב וידעתי שהרווחנו. 

משבוע לשבוע התבוננתי בתהליך וראיתי כמה התלמידים מצפים למפגש, איך נרקם הקשר האישי וכמה חיבה ואהבה הלכה ונבנתה בין הנוער למשתתפים הותיקים. בביקורי הדחופים ב"תאטרון עדות" תמיד רציתי לשהות יותר, לשמוע עוד ולהיות גם אני חלק מהקסם המופלא שנוצר בתהליך. 

התפעלתי מבני הנוער שיצאו לשעה וחצי מהסמארט-פונים ומעסוקיהם והתמסרו לשמוע את סיפורי הגבורה של הניצולים, סיפורים שהיה בהם הרבה כאב אבל גם עוצמות ותקווה. לפתע התהפכו היוצרות, הילדים הפכו מבוגרים והבוגרים כמו חזרו אחורה בזמן והיו לילדים. כצופה מהצד התרגשתי. בשלבים רבים לא היה ברור מי זה מי וכולם הפכו לרקמה אנושית אחת שהיו בה הרבה חום ואהבה. 

התוצר הסופי הדהים אותי במיוחד. ארבע הצגות, מכולן יצאתי דומעת. על הבמה נתגלו כשרונות, התלמידים היו מועצמים, התמיכה והקרבה שהיתה שם לא השאירה אף עין יבשה. 

עירית ועזרא דגן, קוסמים אמיתיים, הצליחו לחבר נפשות וליצור במטה קסם תהליך שעלה על כל דמיון. 

נגעתם בכולנו, לא ליום יומיים אלא לחיים שלמים. חוויות שעוברות דרך הלב עתידות להישאר איתנו לנצח ו"תאטרון עדות" ללא ספק ישאר בליבי תמיד.

אני מודה לכל השותפים הרבים שעזרו לי להביא את הפרוייקט לביה"ס ומוקירה את כל מי שלקח חלק ונרתם להצלחתו. 

עזרא ועירית, תלמידים ושורדי שואה אמיצים תודה לכם על מי שאתם ועל מה שהענקתם לביה"ס ולקהילה. 

באהבה רבה, 

טל רייס

מנהלת חט"ב אורט גרינברג

קריית טבעון