התוכן העיקרי

מכתבה של טלי ימיני, יועצת שכבה ט'

שמי טלי ימיני. ליויתי את הפרויקט שנעשה עם תלמידי כיתה ט' בקרית חינוך דרור, כיועצת השכבה.
הפרויקט נמשך כשבעה חודשים. בתחילתו הכיתות נחשפו לפרויקט והתלמידים היו צריכים לבקש להשתתף בו. זאת כדי ליצור מחויבות אישית לתהליך.
15 התלמידים שביקשו להשתתף בפרויקט ציפו למפגשים השבועיים עם המבוגרים ניצולי השואה, עזרו להם להגיע לכיתה בה התקיימו המפגשים ויצרו עמם קשר אישי.
במהלך הפרויקט נחשפתי לתהליך חינוכי עמוק ואמיתי שנעשה ברגישות רבה ותוך חשיבה וירידה לפרטים.
אחרי 5 חודשים המפגשים הסתיימו במפגש חגיגי בו נעשתה ההקראה של ההצגה שעירית כתבה על סמך הסיפורים האישיים של הניצולים.
מכאן החלו חזרות של הצעירים (התלמידים) ורמת המעורבות וההתרגשות נסקה מעלה מעלה.
בזכות התהליך המעמיק שעברו הצליחו הצעירים להוציא מעצמם משחק כנה ואמיתי תוך הזדהות עם המבוגרים אותם שיחקו.
העובדה שהמבוגרים ישבו על הבמה והיו חלק מההצגה העלתה את האותנטיות ורמת ההתרגשות שאחזה בקהל שראה את ההצגה היתה עצומה.
תגובות הצופים נתנו ביטוי לכך. בני המשפחה, חבריהם ללימודים והמורים ראו נערים ששיחקו נפלא את סיפור החיים של המבוגרים ובאו לשתף בדמעות שעברו חוויה מרגשת ביותר.
באופן אישי כמי שליוותה את הפרויקט מקרוב אני חושבת שהתהליך שעוברים התלמידים והמבוגרים באמצעות הפרויקט הוא תהליך טיפולי וחינוכי אותנטי ומעצים, מעמיק ויצירתי. הכלים בהם משתמשת עירית קולעים למטרה.
טלי ימיני, קרית חינוך דרור.