התוכן העיקרי

מכתבה של חנה ארקין – צמיר

היתה לי הזכות להיות מוזמנת עי אסתי כץ לחוות ולחזות בתיאטרון העדות שלכם, עליו שמעתי רבות אך לא הצלחתי לחזות בו.

באמת שאין דרך נכונה יותר, צודקת יותר, חוויתית יותר ואפילו היסטורית יותר מאשר להעביר כך לדור הבא את לפיד הזכרון. זאת היתה חוויה מטלטלת, מרגשת, מלמדת מכל הבחינות.

הקשר בין שורדי השואה והילדים המציגים את ספורם הוא כל כך  דרמתי, עוטף ומלמד, הסיפורים שנבחרו בקפידה ובעדינות, הדרמות העולות על הבמה משקפות את עולמם של ילדים בשואה באופן משמעותי כל כך וכך גם השירים שנבחרו, סוצקובר ולאה גולדברג, וכמובן הלחנים הנפלאים המלווים את כל ההצגה לתוך עולם של זכרונות -ילדים בהם הילדות לעולם אינה מזדקנת...

מי יתן וניתן יהיה להעביר את הפרוייקט החשוב הזה בכל בית ספר בארץ (ובעולם!) כמדריכת משלחות נוער לפולין המתמודדת עם מתודות שונות בהעברת לפיד הזכרון אני חייבת לומר לכם שהדרך שלכם מנצחת!

במהלך ה"המסע" התיאטראלי הזה עברנו יחד עם המשתתפים את חווית המחבוא, הגירוש, חווית הרכבת, המחנה, האבדן, החזרה הביתה וריקנות הבית יחד עם חזרה הביתה ומציאת חלק מהמשפחה, הרעב, קריעת המשפחה, עברנו את רומניה, טרנסניסטריה, פולין, סלוניקי, אושוויץ, צעדות המוות....

עם חבורת ילדים מוכשרים ונפלאים שניתן היה לראות את התהליך שעברו במהלך בניית ההצגה.

מאחלת לכם הצלחה בהמשך הפרוייקטים והמון אנרגיה וכוח להמשיך במלחמה על הזכרון. יישר כוח.

תודה לכם!

חנה ארקין – צמיר