התוכן העיקרי

מכתבה של בר שרלין

כשנכנסתי בדלתות חדר התאטרון בפעם הראשונה, לא ידעתי מה אני הולכת לעבור.
השואה תמיד היתה נושא מרוחק, שנמצא בטקסים וסרטים, ולא מדברים עליו מספיק.
כל מפגש ומפגש היה מסחרר. הייתי קשובה כל כך וניסיתי לעכל את העובדה שזה סיפור של בן אדם. מישהו חווה את זה.
ניסיתי להעמיד את עצמי במצבים כאלו, לברוח, להתחבא, ולאבד את האנשים שאני אוהבת ולהידרש להמשיך לתפקד, קשה לקלוט שהאנשים המקסימים האלו, שחייכו ממש לפני דקה, עברו את זוועות שכאלה.
הנושא כל כך העסיק אותי, כל סיפור יותר מרתק מהשני, עד שכל השבוע הייתי חושבת עליו, לא יכולה לחכות כבר ליום שלישי לדבר עם השורדים ולשמוע עוד.
שורדי השואה ממש כאן, חיים וקיימים, שרדו את כל זה, מפזרים אהבה לכל אחד שרק מעוניין להתקרב, כל מפגש הסתכלתי על השורדים בהערצה, הם הגיבורים שלי.

הפרוייקט הזה, היה החוויה הכי משמעותית בחיים שלי. הזכות לשמוע מקרוב, להכיר ניצולים, בכלל לא מובנת מאליו. אני מודה לעירית ולעזרא, שבזכותם כל זה קרה, אין לי מילים לתאר כמה אני מעריכה אתכם. בשביל זה אני כאן – לספר כדי לחיות.

(בר שרלין לב השרון)