מאחורי עמדתה הצנועה של רות בונדי מסתתר קורפוס שלם של יצירה תרבותית מוקפדת שקשה להפריז בחשיבותו העקרונית והמעשית לתרבות הישראלית
מאת: אבריאל בר-לבב, פורם באתר הארץ
רות בונדי פותחת את הקדמתה לקובץ הסיפורים הצ'כיים שערכה ותירגמה, "בירה ומצבי רוח משתנים: מבחר הסיפור הצ'כי" (חרגול, עם עובד, 2012), במלים הבאות: "יצא אחרת משחשבתי. התכוננתי לערוך אנתולוגיה של הסיפור הצ'כי, אך המלה 'אנתולוגיה' כשלעצמה נשמעה לי מנוכרת ויומרנית. המרתי אותה ב'מבחר', אך גם המלה 'מבחר' אינה מדויקת. זה מבחר חלקי ואישי מאוד, רחוק משלמות".
בעינַי השורות האלה מיטיבות לבטא את הרוח הבונדית: כנה, חסרת יומרה, חפה מהעמדת פנים של חשיבות והצלחה, רגישה למלים ולמשמעותן, בוחרת לכאורה בחלקי, באישי ובלא מושלם, ומצהירה על כך בנינוחות בפתח הדברים. "לכאורה" – משום שמאחורי העמדה הצנועה והאגבית מסתתר קורפוס שלם של יצירה תרבותית מוקפדת בסוגות מגוונות, קורפוס שקשה להפריז בחשיבותו העקרונית והמעשית לתרבות הישראלית החילונית וההומניסטית, למן המחצית השנייה של המאה העשרים ועד היום.
