התוכן העיקרי

לשיר "התקווה" באושוויץ- מאת שירין הרצוג

23/08/15

ביקור משלחת חברי הכנסת באושוויץ השיב לסדר היום הציבורי את הדיון בצורך במסע משלחות לפולין. באחרונה ליוויתי מסע תלמידים כזה, שהותיר חותם עמוק בקרבם ותרם לעיצוב תודעתם המתפתחת ולהתבגרותם.

 

גם עלי הותיר המסע חותם עמוק. עשרות שנים של לימוד וקריאה על השואה לא הכינו אותי לרגע הזה. עמדתי שם בדממה הדקה ובקור החודר, נשנקת מדמעות, לא מסוגלת להשלים את שירת "התקווה". המונח "זעקת התקווה" ישקף טוב יותר את שירת ההמנון שלנו במחנה אושוויץ־בירקנאו. היינו כעשרים תלמידים, מורים ומלווים מבית ספר ליידי דיוויס בתל אביב, מזדהים עמוקות עם ההמנון, עם הסבל הנורא שעבר העם היהודי והתקווה שלא אבדה, כשאנו עם חופשי בארצנו. קודם לכן, קראו כמחצית מהעומדים במעגל קטעים על בני משפחתם שנספו בשואה: פתק שנכתב בעיפרון והושלך מהרכבת בדרך לבירקנאו, רשימת שמות והזמנה לחתונה. קשה היה לא להבחין שמשפחותיהם של כה רבים מאתנו נגדעו בשואה. המדריך השמיע לנו את שירת "התקווה" המתריסה של שלדי־האדם ששרדו במחנה ברגן־בלזן. יש להניח שלאחר המסע לפולין, שירת "התקווה" שלנו תהיה שונה.

אין למסע לפולין תחליף בר־השוואה בהבנת המסלול משואה לתקומה. חבל, על כן, שלא כל בני הנוער יכולים להרשות לעצמם להשתתף בו. עלות המסע לתלמיד הינה כ- 6,000 שקל, מחוץ להישג היד של משפחות רבות. כרבע מהתלמידים במשלחתנו נזקקו לסיוע כספי במימון המסע. תלמידים רבים עבדו במשך הקיץ ובית הספר התגייס לסייע. יועצת השכבה, שאין־בלתה, פנתה לעירייה, להורים ולאנשים טובים שתרמו בסתר. במאמץ רב הצליח בית הספר להוציא את התלמידים הנזקקים למסע. לא בטוח שכך היה בבתי ספר אחרים.

המסע לפולין חשוב מכדי להשאירו בידי המקרה והקשרים, ויש להגדיל את הסיוע הממשלתי להשתתפות התלמידים הנזקקים.

עו”ד שירין הרצוג, תל אביב