לא מעט אנשים מדווחים על חלומות שואה על אף שלא חוו אותה בעצמם ומתארים מחנות ריכוז, מקומות מסתור ואת הרודף הנאצי. מה מסתתר מאחורי החלומות האלו והאם ניתן לומר שהיטלר השתלט על התודעה שלנו עד היום?
"כבר כמה לילות שאני חולמת שאני בשואה... פעם אחת חלמתי שאני הולכת למקלחות ופעם אחרת חלמתי שאני מובלת למן חדר כזה שיורים בו באנשים. אבל איכשהו כל פעם אני כזה מנסה להתחמק מזה ומצליחה. למה לעזאזל אני חולמת על השואה? אין לי במשפחה ניצולי שואה ואני בכלל לא מכירה כאלה. מה זה יכול להיות" (מתוך פורום חלומות בנענע10)
"בחלומי, היינו ילדי השכונה ואני בורחים ומסתתרים מפני הנאצים. מעולם לא ראיתי את החיילים, אך הידיעה שהם שם הייתה לי ברורה. לעתים הייתי יושבת בבית ושומעת את דפיקות הדלת החזקות, וידעתי שהם גילו אותי והנה הם באים לקחת אותי למחנות" (מתוך טור של מיכל גולדן, 2011)
"אני זוכרת שיש מקל, צריך לקחת את המקל ולתקוע אותו בירושלים ומי שלא יספיק, הנאצים יהרגו אותו" (תיאור חלום של ילדה בת 8, 1994).
לא מעט אנשים מדווחים על חלומות שואה, על אף שלא חוו אותה בעצמם. זירת ההתרחשות בחלום עשויה להיות ישראל או אירופה, הוא יכול להתרחש בבית המוכר והפרטיאו במחנה ריכוז, החלום יכול להיות בשחור לבן או בצבע, אך לאורך החלום יש ידיעה ברורה: אני בשואה. גם כאשר מדובר בילדים או בבני נוער שאין להם קשר משפחתי ישיר לניצולי שואה.
חלק מחלומות השואה נחלמים בשחור לבן. כי זה הדימוי המוכר שלנו של השואה מהמדיה
אימג'בנק - Gettyimage
זה לא החלום שלך. זה הסיוט של כל המדינה
"החלום הוא מימוש של המון חרדות שנמצאות בתת מודע שלנו", מסביר אלון עידן, עיתונאי ומומחה לפילוסופיה ופסיכולוגיה, "חרדות שואה מקבילות לחרדות קיומיות שמאוד נפוצות כאן בישראל, למשל מזכירים את האיום האיראני בהקשר לשואה, או משתמשים בשואה כמטאפורה לגירוש ילדי העובדים הזרים. זה דימוי שתמיד חוזרים אליו במציאות היומיומית מאחר שאנחנו חברה שנמצאת בדיאלוג מתמיד עם השואה".
המון פעמים אלו חלומות בשחור לבן
"מאחר שאנו צורכים את המידע על אודות השואה מסרטים ישנים, הגיוני שנחלום על השואה בשחור לבן. לעומת זאת, מי שכן חווה אותה, יחלום בצבעים כפי שהוא זוכר. התת מודע שלנו בנוי מרסיסי זיכרון של שואה מכל מיני היבטים - טקסים בבית הספר, הטקס הממלכתי, 'רשימת שינדלר' ושאר סדרות וסרטים.
צריך לזכור שחלומות באופן עקרוני הם הרבה פעמים מפשטים את הכול. אם למדת על שואה בכיתה ה' או ו' ברמה הכי בסיסית, יכול להיות שזה הדימוי שהתקבע אצלך בראש".
אבל אנשים חווים פה טראומות אחרות: טילים על שדרות, מלחמת המפרץ, למה הם זוכרים דווקא חלומות שואה?
"השואה היא נושא מפותח עבור כל מי שחי בישראל. לא חייבת להיות היסטוריה אישית כדי שהיא תיכנס לתודעה הפרטית שלך. הרבה דברים פה מבוססים על חרדה קיומית. הגיוני לחלום על ישראל על ערים כמו ירושלים ולחשוב שזה בשואה, כי כל הזמן יש את הקישור הזה בין השואה לבין הציונות. בין השואה לבין מדינת ישראל. תמיד מרחפת השאלה - אם לא הייתה מתקיימת שואה האם הייתה קמה מדינת ישראל?"
לדברי עידן, השואה היא חרדה שקיימת ותמשיך להתקיים ולכן אנשים גם ימשיכו לחלום על השואה מבלי להיות בה. החלום הוא מימוש של החרדה. השואה היא הסיוט הקולקטיבי שלנו וזה בניגוד למדינות אחרות - שאצלן הפחד הזה לא קיים.
"יונג מדבר על תת מודע קולקטיבי. כלומר שבין כל התודעות שלנו זורם משהו המחבר בין כולן", מסביר עידן, "ברור שהנהר שמחבר בינינו אחד מהם הוא השואה, ועל כן ברור שהחלומות מתייחסים ומתנגשים בדימויים של השואה".
כל הנשמות היהודיות קשורות זו בזו
פרשנות אחרת לתודעה הקולקטיבית שמציע עידן אפשר למצוא דווקא בדת.
במאמר שהופיע באתר חב"ד נטען כי כל הנשמות היהודיות קשורות זו לזו ברצף אחד של נשמות. על פי אהרון מוס, כותב המאמר, "כל נשמה יהודית קשורה לכל האחרות. קשר זה מתקיים מעבר לגבולות הזמן והמרחב - אנו קשורים אופקית לכל יהודי שחי כיום, ואנו קשורים אנכית לכל היהודים שחיו בזמנים עברו.כאשר משהו קורה ליהודי בצד השני של העולם, זה משפיע עליי כאילו זה קרה לי באופן אישי. זהו קשר הנפש האופקי שיש לנו לכל היהודים שחיים כיום. אבל אנו קשורים גם אנכית ליהודים מן הדורות הקודמים".
הפסיכולוג יצחק לב פוסל טענה זו, וטוען כי חלומות בכלל וחלומות שואה בפרט הם עניין פרטי ולא קולקטיבי משום צורה. "אנשים שחוו טראומות או חוויות אמוציונאליות קשות הן עלולות להופיע בחלום בכל מיני צורות", הוא אומר. "פעמים רבות אלו בעיות או טראומות שלא נהוג לדבר עליהן או להיפתח אליהן ואז הן מופיעות בחלום. נושא השואה מעורר אמוציונאליות גבוהה מאחר שהמשמעות שלו מאיימת - המשפחה נעלמה הרבה אנשים נהרגו - זו מעמסה רגשית שבאה לידי ביטוי בחלום".
חלומות שואה עלולים להופיע בעיקר אצל ילדים, מאחר שהדימויים בלתי נתפסים עבורם ומטרידים אותם.
לחלום ולהתעורר בגרמניה
"לפני שלוש שנים בעת ביקור בברלין עלתה בי המחשבה אולי להשתקע בה לשנה שנתיים. בלילה השלישי לשהות שלי תקף אותי חלום שואה. אני לא זוכרת את פרטיו רק זוכרת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה רועדת מפחד. יודעת שאני בגרמניה. כדי להרגיע את עצמי חשבתי בלב: 'זה הסימן שאסור לי להשתקע כאן, אני חייבת לבנות את העתיד בישראל'" (עדות חלום של בחורה בת 25, 2009)
אלון עידן מתייחס לחלום האחרון: "חלומות שואה או חלומות שקשורים בנראטיב לאומי של מדינה לא שייכים רק לאדם הפרטי, מאחר שהבסיס שלהם לאומי. בתת מודע הקולקטיבי יש את הפחד הקיומי, וכשאתה מעלה מחשבה פרטית זה מפעיל את התת מודע הקולקטיבי ובמקרה הזה הוא אמר - לא, מה פתאום את לא הולכת לשם. את עושה טעות. תחזרי לארץ".
אז מאיפה הנטייה לראות בזה סימן?
"אנשים זוכרים חלומות שהם יכולים להתמודד איתם. יש חלומות שאין סיבה לזכור מאחר שהם לא אומרים משהו, אבל חלום שואה משליך על החרדה הקיומית שנמצאת תמידית בתודעה. אם אתה זוכר אותו אתה מנסה להגיד לעצמך משהו בעזרת החלום ומנסה למצוא בו מסר".
מבט אחר מאלה שחוו את השואה: "שרדנו בזכות החלום"
אחת הפרשנויות המוצעות בפורטל לפירוש חלומות היא כי חלומות אלו מרמזים משהו מחיים קודמים. פחד מסיום כל מה שמוכר, או סיום פרק בחיים והתחלה של דבר מה חדש.
העיתונאית יפעת ארליך עסקה בעבודת התזה שלה בחלומות בשואה, וניתחה יותר מ-100 חלומות שנחלמו בתקופת השואה. בעזרת יומנים, עדויות שנכתבו לאחר המלחמה וזיכרונות בכתב מצאה ארבעה סוגי חלומות עיקריים: חלומות אוכל, חלומות געגוע, חלומות אימה וחלומות התגלות.
בחלומות ההתגלות מגיע אדם כלשהו ומבשר/מצווה/מבקש/מנחה את החולם. "למשל, מישהו מתאר שבחלום הרצל בא ואמר לו אל תקפוץ לגדר וכך הוא ניצל, או הרב הגיע ואמר תעשה כך וכך וזה מה שהציל אותו. גם אם אותו אדם לא היה דתי. לא פעם בחלומות ההתגלות היה מוטיב של התאבדות - עמדתי להתאבד ואז הגיע בן משפחה ואמר לי לא להתאבד, וכך החלטתי להמשיך להיאבק ולחיות".
במקרים רבים סימלו חלומות ההתגלות את סיפור ההישרדות כולו של ניצולי השואה
ארליך מספרת כי במקרים רבים חלומות ההתגלות הפכו למוטיב מרכזי בסיפור ההישרדות של ניצולים רבים. "אנשים ייחסו כוח לחלומות שלהם ומאמינם שבזכותם שרדו. הם ביססו עליהם ספרים שלמים. השופט סגלסון, למשל, מקדיש פרקים שלמים לחלום שבזכותו שרד".
כלומר הם ייחסו לחלומות מסר אישי ולאומי כבר אז?
"ייתכן. אנשים הגיעו למצב שבגלל שהמציאות הפכה לסיוט מטורף, כל התפיסות להבין את המציאות קרסו והחלום הפך להיות סוג של מציאות. ההיאחזות בחלום היתה היאחזות במשהו שפוי והגיוני. החלום היה הגיוני יותר מהמציאות".
ארליך מציינת את ההבדל אם אדם כותב ביומן את החלום באותו לילה או 60 שנה אחרי שחלם אותו. "אחרי 60 שנה מוסיפים לחלום גם פרשנות תוך כדי התיאור שלו והוא הופך לסמל. הוא עובד עיבוד. פעמים רבות חלומות עזרו להצטדק בשאלה 'למה ניצלתי' והסיבה לכך הייתה - אבא שלי בא אלי בחלום ואמר לי לברוח וכך ברחתי וניצלתי - החלום הפך לאישור בדיעבד לעובדה שאותו אדם ניצל".
