הרהורים אקטואליים על יום השואה הבינלאומי 2007: דווקא ביום השואה הבינלאומי המצוין זו השנה השנייה. כמה נאמר? ואיך מוצאים את המילים המתאימות להעלות את נושא השואה על סדר היום ולאורך כל השנה... נדמה, שבזה עוזרים לא מעט מכחישי השואה.
חודשיים אחרי שנערך בטהרן כנס מכחישי השואה בחסות הנשיא שלהם. בו הגדירו את השואה "כמיתוס" ואת ישראל "כגידול" במזרח התיכון.
הנה הצביעה איראן באו"ם בעד ההחלטה לציין את יום השואה הבינלאומי, אבל כל זה מתוך רצון להתחמק מביקורת בעולם.
ואיומי ההשמדה גלויים והעולם אינו נרעש...
ציטטה ממאמר המערכת של עיתון הארץ של ה- 26 לינואר, היום-
"לפעמים נדמה שהקהילה עסוקה בטקסים ובימי זיכרון שיטהרו את מצפונה לנוכח חדלונותיה מול אסונות העבר יותר מאשר בהתמודדות עם אסונות המתרחשים כעת או עומדים בשער".
ואצלנו - ניצולי השואה מפגינים ביום השואה הבינלאומי מול בית ראש הממשלה בירושלים, במחאה על הסחבת שנוקטת הממשלה במתן סיוע לניצולים. 20 אלף ניצולי שואה בארץ נתונים במצב כלכלי קשה. הם טוענים שרבים מחבריהם הלכו לעולמם בשנים האחרונות והמדינה לא עושה מאומה בהעברת הנכסים של הנספים בשואה מהאפוטרופוס הכללי לחברה הממשלתית, להשבת הנכסים, מתוך שיקולים כלכליים ציניים.
מרגש איך דווקא אתר אינטרנט יהודי בו נתקלתי לפני שנים ובו חומר עדויות ארכיוני רב בנושא שואת היהודים, מוצא לנכון לציין את כל רצח העם והטבח הגזעני שנעשה וקורה בעולם.
האתר מציין את רצח העם הארמני בידי הטורקים. את כל מה שעשו העיראקים לעם הכורדי.
את קוסובו ובוסניה, את רואנדה (כמיליון ילדים, נשים וזקנים), והטבח ההמוני בדרפור, סודאן.
הניצולים - שורדים מהרצח הנוראי, נמלטים, ומגיעים גם לישראל, ונאסרים כאן בבתי סוהר, מחשש שאחריהם יגיעו נוספים.
ולאתר נתנו שם "והעולם לא למד".
עזרא דגן
