התוכן העיקרי

השמש השחורה של הימלר מאת עודד היילברונר

14/01/15

הפער בין רצחנותם של ראש האס־אס היינריך הימלר ואנשיו לבין דמותם כאנשי משפחה מסורים, ריתק והפליא רבים מאז ומתמיד. באחרונה שב הנושא ועורר עניין ציבורי בעקבות הפרסום בעיתון "די ולט", ולפיו מכתבים שכתב הימלר לאשתו, ושנחשפו חלקית ב"הארץ" לפני 32 שנה, התגלגלו לכספת בנק בתל אביב).

הניסיונות להסביר את הפער הזה, כמו גם היבטים אחרים בדמותם של ראשי הנאצים, התמקדו תמיד בתחום הרציונלי. רק בעשר השנים האחרונות החלו יותר ויותר היסטוריונים להפנות תשומת לב גם להיבטים הלא־רציונליים ברייך השלישי, בעיקר בקרב הימלר ואנשיו. כבר לפני 50 שנה כתב ההיסטוריון ג'ורג' מוסה, כי "היסטוריונים אינם מעניקים די תשומת לב לצדדים המיסטיים של הנאציזם, משום שהם רואים בהם מרכיבים לא רציונליים... היסטוריון, כך נוטים לחשוב, חייב להתרכז בצדדים הרציניים יותר של החיים. זה לא המקרה ביחס לרייך השלישי". הדעה הזאת נחשבה אז למוזרה ולא מקובלת.

כך, במשך שנים גויסו מיטב הדיסציפלינות - ההיסטוריות, הפילוסופיות, הסוציולוגיות - בניסיון להבין את המשטר הנאצי, תוך שהמחקרים משתדלים להדגיש צדדים ברייך השלישי שניתן להסבירם בכלים רציונליים. מעשים או דעות שלא התיישבו עם הרציונליות המערבית, לא נחקרו בידי גילדות המחקר האקדמי. הם הושארו בידי מי שנחשבו כחוקרים סוג ג', או חוקרי תרבות פופולרית. למשל, המחקר של ניקולאס גודריק־קלארק, "שמש שחורה: פולחנים אריים ונאציזם אזוטרי", נחשב לספר שאין לו מקום בקורסים אקדמיים.

ספרות העוסקת בתורות אזוטריות ובפולחני שטן ומיסטיקה ייחדה מקום נרחב לעיסוקים מסוג זה בקרב ההנהגה הנאצית. גם התרבות הפופולרית הירבתה לעסוק בצד השטני והמיסטי של הנאציזם. משחקי מחשב, להקות ניאו־פולק, ספרות פורנוגרפית בסגנון "סטאלאג" ועוד - כל אלה הדגישו היבטים מיסטיים, שטניים, ספיריטואליסטיים ואפלים ברייך השלישי. אבל המחקר האקדמי נטה, כאמור, עד לא כבר להתרחק מחוקרי התרבות הפופולרית הנאצית, לבוז להם, ואף להזהיר מפניהם.

כיום רבים מהחוקרים נוטים להכיר בעובדה, שאין לנו די כלים להבין את כל מה שהתרחש בשנים 1933-1945, שכן חלק מהאירועים שהתחוללו אז אינם עונים על הצורך להבין באופן ביקורתי ורציונלי תהליכים היסטוריים ותרבותיים. ההיסטוריונית שולמית וולקוב כתבה לפני שנים מספר, כי יש להכיר בעובדה, שהיו צדדים לא־רציונליים בהיסטוריה הגרמנית וברייך השלישי וכי אין בידינו די כלים כדי להסבירם.

דוגמה לכך היא פולחני השטן בקרב קציני האס־אס. מיטב המוחות המשפטיים, הרפואיים והמדעיים התנדבו לאס־אס וקיבלו דרגות קצונה. במעגל הפנימי של ראש האס־אס, הימלר, היו משפטנים ורופאים שהובילו את מסעות ההשמדה, ואחדים אף היו מפקדי מחנות ריכוז והשמדה. והנה, אנשים אלה נהגו להתכנס מדי שנה - בין 1936 ל-1941 - בטירת וולסבורג שבצפון מערב גרמניה ולערוך, תחת פיקודו של הימלר, פולחני שטן, שכללו הקראת טקסטים של שבטים גרמאניים. הם גם ניסו לתקשר עם גיבורים פגאניים, כשהם יושבים סביב שולחן עגול - הימלר בתפקיד המלך ארתור ו-12 קציני אס־אס בתפקיד 12 האבירים.

הטירה היתה מרכז פסוודו־דתי קדוש לאס־אס. היא נבנתה בימי הביניים המאוחרים, וקירותיה עוטרו כבר אז ב"שמש השחורה", סמל הינדו־אירופי ידוע, שאומץ על ידי האס־אס. אנשיו האמינו, כי במקום נערך הקרב, שבו ניצח הגיבור הגרמאני ארמיניוס החרוסקי את הרומאים וגרם להם לסגת. אחד מחדרי הטירה שימש, על פי האגדות הגרמאניות, כמרכז פולחן הגביע הקדוש. הימלר ראה את עצמו כצאצא של היינריך "איש הציפורים", מלך גרמניה ומייסד האומה הגרמנית (על פי המסורת הלאומנית הגרמנית). במאה העשירית נלחם היינריך בשבטים הסלאביים במזרח גרמניה והשמיד אותם. מנזר קווידלונבורג שבסקסוניה, ששימש לו אכסניה, שימש כאתר תפילה פגאני להימלר ואנשיו.

באזור הוקם מחנה עבודה, ואלפי עובדי כפייה עסקו בהרחבת הטירה, שנועדה להיות מקום התכנסות מרכזי של האס־אס. ערב הפלישה לבריה"מ, ביוני 1941, התקיימה ההתכנסות האחרונה בטירה. לאחר שהוסברו מטרת "מבצע ברברוסה" ומקומן של פלוגות המוות של האס־אס בחיסול האוכלוסייה היהודית והסלבית - נעמדו הימלר ואנשיו בחדר פולחן "הגביע הקדוש" כדי לקבל השראה לקראת מה שראו כרגע הגדול ביותר בתולדות גרמניה. חלקים מהטירה הושמדו בפקודת הימלר בינואר 1945. המקום משמש היום כמוזיאון להיסטוריה של האס־אס וכמקום מפגש לקבוצות ניאו־נאציות, ללהקות בסגנון ניאו־פולק אירופי, לקבוצות "כוח לבן" גזעניות וכיתות שטן, מיסטיקה וספיריטואליזם.

תיאורים אלה ונוספים מעידים על המקום החשוב שמילאו אמונות ופולחנים מיסטיים בתפישת עולמה של האליטה הנאצית. נראה, אפוא, כי העמקת המחקר בתחום עשויה לשפוך אור נוסף על דמותם ומניעיהם של ראשי הנאצים, כולל על מה שנראה כניגודים קיצוניים בהתנהגותם.

ד"ר היילברונר הוא מרצה ללימודי תרבות והיסטוריה ב"שנקר" ובאוניברסיטה העברית