אך מעט ימים מפרידים בין חג הפסח לבין יום הזיכרון לשואה - שני אירועים מכוננים בתולדות עמנו: יציאת מצרים שעיצבה ערכי יסוד באתוס היהודי, את זכותם של האדם ושל האומה לחיי חירות ואת חובתו של כל דור ודור לראות את עצמו כאילו יצא הוא ממצרים. וגם האסון הגדול מכל שפקד את עמנו לפני 70 שנה והטביע את חותמו עמוק בבשרנו והיה לגורם מעצב מרכזי בזהותנו היהודית והישראלית בימינו.
בעבור שרידי השואה זו הייתה יציאת מצרים של ימינו, מן הסבל והעבדות אל החירות, הגאולה. בעבור דורות ההמשך קיבל הצו "והגדת לבנך" משמעות מיוחדת.
ואכן, ברחבי תבל הייתה השואה לגורם מרכזי בזהות היהודית. בישראל העצימה השואה את הנרטיב הציוני, את נחיצותה של מולדת ואת זכותנו לארץ.
אין ספק שהשואה תישאר עמוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, שהרי מדובר באירוע ללא תקדים במשמעותו ובהיקפו בהיסטוריה. בסקר דעת קהל, שערכה ד"ר מינה צמח לאחרונה, השיבו 82 אחוזים מהנשאלים בישראל כי הם סבורים שזכר השואה יישמר לעד. וגם אם בעולם קיימים מכחישי השואה, הם מיעוט.
במבני האבן באושוויץ ובדכאו, בבלוקים שהשתמרו, נפגשים בני ונכדי הרוצחים והנרצחים, המענים והמעונים, והם יודעים כי במבנים אלה קבורים לא רק הקורבנות היהודים, אלא גם התגלמות הרוע האנושי.
במערכות החינוך בעולם מחלחלים לקחי השואה. הטקסים, האנדרטאות, ספרי ההיסטוריה, עדויות השורדים ויצירות האמנות ימשיכו לספר את הסיפור.
ולמרות כל זאת, האם החברה בת זמננו חסינה בפני תופעות הגזענות הנאצית שצמחו והשתלטו על מדינה "נאורה" כמו גרמניה?
למראה התנועות הניאו־נאציות ההולכות ופורחות בעולם בימים אלה, עלינו להשיב בצער כי הלקחים עדיין לא נלמדו. זהו בוודאי נושא לשיח המתמשך בינינו לבין העולם הלא־יהודי. אך בה במידה אנו חזקים כדי להפנות שאלה זו גם כלפי פנים בהקשר של ערכיה המוסריים של החברה הישראלית.
לכן השאלה המרכזית העומדת בפני כל מעשי ההנצחה היא לא רק כיצד לזכור ולהזכיר, אלא מהו המסר הערכי שנעביר לדורות הבאים אחרי שאחרון שרידי השואה לא יהיה עימנו עוד. מה מכל הטרגדיה יישאר בזיכרוננו הקולקטיבי? האם רק הקורבנות? האם רוחו של האדם והניצחון על הרשע?
בתום כנס בינלאומי על "מורשת ניצולי השואה - ההיבט הערכי והמוסרי" שנערך בזמנו ביד ושם, פירסמו ניצולי השואה מנשר וכך הוא מסתיים: "אף על פי שזיכרון השואה טעון וספוג ברוע ובאובדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי, אנו הניצולים, שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו, קהילותינו ועמנו מושמדים, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם - מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות.
"השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות ולסבלנות ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. מהר הזיכרון בירושלים יוצאת לעולם קריאתו של הלל הזקן: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך ואידך זיל גמור'".
אכן, אפס סובלנות כלפי תופעות של גזענות וסולידריות עם עמים שמתנסים בסבל דומה לשלנו הם ערכי היהדות שאותם נרצה להנחיל לדורות הבאים. זה צריך להיות גם המסר שלנו לעולם.
הכותבת היא יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
