התוכן העיקרי

ד"ר צביה זליגמן

 

ד"ר צביה זליגמן היא פסיכולוגית קלינית, בוגרת אוניברסיטת ניו-יורק ואוניברסיטת רטגרס שבארצות הברית. הקימה ומנהלת את היחידה לטיפול במבוגרים שנפגעו בילדותם מטראומה מינית, במרפאת המבוגרים בשירות הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי ("איכילוב"). דר' זליגמן משמשת כיועצת הקלינית של "תיאטרון עדות", פרוייקט המשותף לניצולי שואה ולבני נוער. היא גם מדריכה מטפלים, מנחה צוותי טיפול ומרצה בתחום הטיפול בטראומות ילדות. בנוסף, דר' זליגמן עוסקת במחקר בנושא טראומה פסיכולוגית בכלל וטראומה מינית בפרט במרכז הרפואי תל אביב. היא ערכה, יחד עם פרופסור זהבה סולומון את הקובץ "הסוד ושיברו: סוגיות בגילוי עריות" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

''תיאטרון עדות - הד לניצחון הרוח''  
ד''ר צביה זליגמן - פסיכולוגית קלינית מלוות פרוייקט  ''תיאטרון עדות''

שואה היא טראומה נפשית שאין מילים לתארה, ואין לה עדים. החוויות של הניצולים שנותרו ללא עיבוד ממשיכות לחיות, בתוכם, ולהחוות כל פעם מחדש, כאילו הן אינן חוויות מן העבר, אלא עדיין מתרחשות ומתקיימות. המתים דוממים, והשורדים נותרו ללא קול  בהעדר מילים, שיוכלו לתאר את מה שחוו וראו. אלה ששמשו עדים מבחוץ סרבו לשאת בתפקיד, ונותרו אילמים, חרשים ועיוורים. חברי ''תיאטרון עדות'', העמידו במה להשמיע את מה שלפנים נותר ללא הד. קולם הפקיע את האלם. ניצולי השואה מספרים לעיתים, בפעם הראשונה את סיפורם באמצעות השפה הדרמתית.

התיאטרון מאפשר מסגרת לסיפור הטראומה, שיוצרת מרחק אסתטי, חוויה שאינה מציפה מדיי.

בתיאטרון-עדות, עם עזרא דגן כבמאי, ועירית דגן כמטפלת בהבעה ויצירה, ובדרמה תרפיה, שיתוף בני הנוער בעשייה התיאטרלית, הוא ממד נוסף כאשר הסיפור שהיה עד כה של השורדים  בלבד, הופך  להיות למעיין, מסורת שבעל-פה שתמשך ותעבור מדור ודור.

לבסוף הקהל שיושב, מאזין ובוכה, יחד עם הניצולים, הופך להיות עד חי, למה שהיה עד כה, זיכרון קפוא בזמן.

בקבוצה מופלאה זו , עירית משתמשת בניסיונה הרב בתחום התיאטרון על מנת לאפשר לבני דורות אלו למצוא שפה  שבאמצעותה יוכלו לספר את סיפורם זה לזה .

עירית, מתוך רגישות רבה למורכבות של קבוצה כזאת, ולסכנה של ריטראומטיזציה, מנצלת את כלי הדרמה כדי לעבוד עמם באופן לא מציף וכדי להכיל את עצמת רגשותיהם ומאפשרת לכל אחד מבני הקבוצה לעבוד על פי יכולתו וצרכיו .

הבמה שמעמידים עירית ועזרא דגן, יוצרת שותפות חדשה המשחררת את הניצול, מן המסע הכבד, ומעול הבדידות, ומעלה את זיכרון היחיד אל הזיכרון הקולקטיבי.

מלאכת התיאטרון של חברי "תיאטרון-עדות" איננה עומדת בפני עצמה. היא קושרת אותם ואותנו אל עבודת התיאטרון שהתקיימה, בתוך איימי המחנות ונתנה מפלט לרוח האדם.

הנאצים ניסו להשמיד את הגוף ולהרוס את הנפש, '' תיאטרון עדות '' הד לניצחון הרוח על כוחות הרשע, אז ועכשיו.